אז, סיפור מצחיק על הבית למטה. קנינו אותו ואנחנו עוברים לגור.
אנחנו יודעים שהחדשות האלה כנראה מעוררות מגוון שלם של תגובות. התרגשות לקראת מהפך חדש. עצב על היציאה מהבית הנוכחי שלנו. סקרנות לגבי כל הלוגיסטיקה. בִּלבּוּל. כַּעַס. הדחף הבלתי מוסבר לעשות את הקרלטון.
התחלת הסיפור הזה דורשת החזרה לאחור שבע שנים, חזרה לחוויית ציד הבתים הראשונה שלנו בריצ'מונד באביב 2006. זה עתה עברנו מניו יורק והנדל'ן ריצ'מונד הרגיש מרווח מאוד מאוד זול בהשוואה. זה עשה מאיתנו חולמים. בדקנו חבורה של שכונות, ונפלנו על אזור ישן ומדהים עם מגרשים מיוערים גדולים ויפים, בתי ספר נהדרים, רחובות מקסימים עם עצים וילדים על קטנועים.
צמח נחש
אבל אף אחד מהבתים הישנים והמתוקים מלאי האופי בשכונה ההיא לא היה בטווח המחירים שלנו, במיוחד בגלל שלבנק לא היה אמון בנו. הבעיה לא הייתה החסכונות שלנו, אלא העובדה שהייתי פחות מחודשיים בעבודה החדשה שלי ושרי הייתה עמוקה בקריירה שלה כמו קופירייטרית עצמאית. בעיני הבנק, שרי הייתה מובטלת כיוון שהייתה עצמאית מתחילה (למרות שהיא הרוויחה יותר ממני!) אז בסופו של דבר הייתי השם היחיד בהלוואה - בעצם קיצרתי את כוח הקנייה שלנו בחצי. להתראות שכונת חלומות, שלום המתבונן הזה.
עד כמה שבדיקת המציאות הפיננסית הזו הייתה מנוקבת, התברר שזו אחת הברכות הגדולות ביותר. אלמלא מנווטים אותנו לכיוון חלק עליון מתקן, אולי לא היינו פותחים את הבלוג הזה או למדנו את היתרון של רכישת בית שנמצא בהישג ידנו. אם לא נמתח כלכלית, נוכל להחביא הרבה יותר כסף לפרויקט ולבנות את ביצת הקן שלנו - כי לא איבדנו את השכונה הזו שנפלנו אליה לראשונה, פשוט הפסקנו את החלום הזה.
מהר קדימה 4.5 שנים, עברתי גור חדש, חתונה בחצר האחורית, הלידה של קלרה ואני חוזרת הביתה לעבודה במשרה מלאה. החווה הקטנה והאהובה שלנו בשטח של 1,250 מ'ר (עם רק חדר רחצה אחד מלא) חשה פתאום צפוף ומצאנו את עצמנו שוב בציד בתים. שכונת חלומות הנה אנחנו באים, נכון? נסה שוב, חבר. הפעם הייתי המשקל הפיננסי (זה עתה עזבתי עבודה בשכר שישה חודשים קודם לכן כדי לבוא לעבוד בבית - תזמון מצוין, נכון?). אז שוב מצאנו את עצמנו מאושרים למשהו הרבה מתחת ליכולות תשלום המשכנתא האמיתיות שלנו בזכות הספק של הבנק שאתה-לא-עשית-זה-עצמאי-זה מספיק זמן כדי-לספור.
קריסטלים קשת פלואוריט
אבל זה הפיל עוד פנינה של גפה מתקן בחיקינו. והפעם ידענו שבית עבודה במחיר סביר פירושו עוד יותר פרויקטים ועוד כסף שייצא לשכונה שלנו אולי מתישהו.
עכשיו, לא הייתי אומר שאי פעם חשבנו במודע על הבתים האלה כעל אבני דריכה או שלבים על סולם נכסים שהיינו מגרדים לטפס. למרות שתמיד אהבנו את שכונת החלומות הזו מרחוק, שרי הייתה משוכנעת לחלוטין שהבית הראשון שלנו יהיה הבית שלנו לנצח (אפילו יש לנו את ההצהרה הזו בווידאו). כשאנחנו מתאהבים בבית, אנחנו מתאהבים. אבל החוויה של להתגבר ולעזוב את המקום הראשון שלנו גרמה לנו להבין שאנחנו נהנים מהתהליך של אהבת בית ישן חזרה לחיים יותר מדי מכדי לעצור רק באחד.
אז כשעברנו לבית הזה, נכנסנו לדברים בגישה יותר פתוחה. בידיעה שנספוג כל שניה מהחיים כאן (אתה יודע אנחנו משוגעים על המסע ) אבל כבר לא משמיעים הצהרות נועזות כאילו נישאר כאן לנצח. אמנם, במחצית השנה השלישית של החיים כאן, הסוף הגיע קצת יותר מוקדם ממה שציפינו, אבל הזמן שלנו כאן מאז 2010 היה עמוס. חגגנו שלושה חגי חג המולד בבית הזה, יצרנו כאן ספר מתחילתו ועד סופו, ונהנינו מאינספור אבני דרך של קלרה (זחילה, הליכה, דיבור, גנגנם סטייל). אז המקום הזה הוא בשום פנים ואופן לא סתימה על ציר הזמן של ההיסטוריה המשפחתית שלנו. זה היה בבית בהרבה מאוד מקרים, מה שהופך את היציאה ממנו להרבה יותר מריר.
פשוט ידענו שאנחנו לא רוצים שהמקום הנוכחי שלנו יהיה המתקן האחרון שלנו (זה לא רק מה שאנחנו אוהבים לעשות, זו הפרנסה שלנו), אז כשהרגשנו שאנחנו מתמודדים עם החדרים האחרונים שלא נגעו ברשימה שלנו, התחלנו לשמור כלאחר יד. עין אחת פקוחה לעסקה שיכולה להיות השכרה פוטנציאלית או אפילו קאזה פטרסיק עתידית. מדי פעם היינו מדפדפים ברישומי נדל'ן ונכנסים לבתים פתוחים. תמיד קיווינו שמשהו יגיע בטווח המחירים שלנו בשכונת החלומות הזו כדי שנוכל לקפוץ עליה כמו וולסירפטור, אבל אחרי שתי חוויות של ציד בתים שלא הובילו לכך שסיימנו שם, לא היינו בטוחים בעצמנו. .
ואז זה קרה. כמעט משום מקום, מצאנו את הבית המתוק ביותר לצרכים-הרבה-אהבה בשכונה הישנה והמקסימה ההיא שעברנו בה לפחות חמש פעמים בשנה רק כדי לבהות מפחיד מאז 2006. כן, זה שבע שנים -הפיכת בית שלנו בהתהוות. היינו שמחים לקחת אתכם להרפתקת ציד הבית איתנו כמו בפעם הקודמת, אבל הכל קרה כל כך מהר ולפני שהכרנו את זה נסגרנו.
ותודות להורדת חלק מהמזומנים שנחסכו במשך שנים בסגירה, סכום המשכנתא של הבית החדש שלנו זהה כמעט לחלוטין לזה של הבית הנוכחי שלנו - אבל הריבית שלנו אפילו נמוכה יותר. שנינו בילינו את יום הסגירה בהמתנה שאשטון קוצ'ר יקפוץ החוצה ויצרח שקיבלת פאנק! אבל הכל הלך כשורה והבית הוא רשמית שלנו. אפילו היה לנו מספיק זמן כדי לתקן כמה בעיות בעדיפות ראשונה כמו גג דולף, תנור שבור, ואפילו חיברנו את מערכת האזעקה.
הבית לא עודכן מאז שנבנה לפני כ-35 שנה, ובידיעה שהחלק הפנימי שלו עלול להרתיע אחרים שינסו לקנות בקהילה שעיקרית בעיקרה, המוכרים תמחרו אותו לפי הערכה. זה היה פחות מ-100,000 דולר מבית אחר באותו גודל שהיה למכירה במורד הרחוב. גפת מתקן במחיר נמוך בשכונה שחלמנו עליה כבר כמעט עשור? כן בבקשה. טפטים משנות ה-70, עיטור כחול, שטיח גושי והכל...
ג'ספר אוקיינוס
מעבר למחיר, צריך להציל את השכונה והזוהר - המקום הזה מושלם עבורנו בכל כך הרבה דרכים אחרות. זה כמעט באותו גודל בדיוק כמו המקום הנוכחי שלנו (חוזה, אין עוד מטרים רבועים נוספים לנקות). הרחוב יפה ושקט (מושלם ללמד מתישהו את קלרה לרכוב על אופניים). זה עדיין קרוב לא פחות למשפחה שלנו (אולי הם יכולים לצפות בקלרה בזמן שאנחנו מפשירים טפטים). וזה מציב לנו כל כך הרבה אתגרים והזדמנויות עיצוביות חדשות שהמוח שלנו מסתובב מרעיונות. אני מתכוון, שלום, יש לנו מדרגות בפעם הראשונה מזה שבע שנים של בעלות על בית!
אולי הדבר המצחיק ביותר הוא שבגילנו ההורים שלי עברו לגור בבית השלישי שלהם, בו הם שהו במשך יותר משלושה עשורים. אז כנראה שזה בדם של פטרסיק.
אנחנו יודעים שבטח יש לכם עשרות שאלות - מתי אנחנו עוברים לגור? (לא יודע עדיין) מתי אפשר לראות עוד תמונות? (בקרוב) מה קלרה חושבת? (היא כבר בחרה את החדר שלה... על סמך גודל הארון. האם היא בת 16?) אבל הפוסט הזה יכלול עשרת אלפים מילים אם ננסה לכסות הכל, אז נגיע לדברים האלה בזמן. יש לנו גם כמה דברים לסיים כאן כדי למכור את הבית הנוכחי שלנו (מישהו מעוניין?), אז במאמץ לשמור על המוח שלנו ממוקד במטלות האלה, זה לא יהיה כל הפוסטים החדשים בבית כל הזמן. אנחנו פשוט נתקדם בקצב הרגיל שלנו בזמן אמת ונחלוק קצת מכל מה שקורה (מכירה, אריזה, תכנון, מעבר וצלילה להרפתקת הבית החדש שלנו).
הזכרתי שהשניים האלה הכי נרגשים מכולם? אוקיי, שלוש אם סופרים את אריאל.
אנחנו לא יכולים לחכות להמשיך ולחלוק אתכם את הטוב, הרע והמכוער. ברצינות, מי רוצה לבוא לצייר איתנו עיטור סגול? ואם היה מוסר השכל לסיפור הזה, זו סבלנות. זה לא הבית שהספר קנה (עדיין לא פגענו נקודת המלוכה שלנו ), זה הבית שקנה שבע שנים של חיסכון וחיים בכוחנו. לו היינו מתאמצים את הארנקים שלנו והלכנו על בית גדול יותר או יותר מסודר ב-2006, כנראה שהיה לנו מסלול פיננסי שונה מאוד, ובוודאי היה לו מסלול קריירה אחר. אז למרות שהיינו צריכים לחכות זמן מה, זה פשוט הופך את הפרק החדש הזה בחיינו להרבה יותר מתוק. מי יודע, אולי נישאר שם לנצח...
הוראות מכונת שטיפה בלחץ
