אם הפוסט הזה היה אגדה, המוסר שלו היה - כשמשהו בבית שלך פשוט לא מרגיש כמו שצריך, עשה משהו בנידון. או לחכות שהוא ימות באקראי מעצמו ולקחת את זה כסימן. נשתמש באור הזה התלוי בסלון שלנו בתור הדמות הראשית של הסיפור שלנו.
אתם אולי זוכרים שתמיד היה בו משהו לא טוב - זה המתקן הקבוע היחיד בחדר הענק הזה, והוא ממוקם בצורה מביכה בפינה (וזאת הסיבה ששרי ניסתה להסיח את דעתנו מהמיקום המעצבן על ידי הוספת קצת צבע לגוון הזכוכית כדי לעודד את המצב בזמן שהייתי בחוץ לריצה).
להכין מיטת מאלץ'
אבל די מהר שנינו הסכמנו שזה לא הפתרון. הגוון הכחול היה נחמד ורך בחיים האמיתיים, אבל בכל פעם שצילמנו את הצד הזה של החדר (וזה לרוב הודות לבלוג הישן הזה), הוא היה משליך גוון כחול מוזר על חצי החדר הזה. קראתי לזה בחיבה פינת פלישת החייזרים שלנו. אז בסופו של דבר נדנדתי שכנעתי את שרי לנגב את הצבע, וזו הסיבה שרבים מכם שמו לב שהוא שוב עירום. שלוש עידוד לפרויקטים הפיכים.
החזרתו למצבו הטבעי הייתה עזרה גדולה, ואפילו דיברנו על צביעת ברונזה משופשפת בשמן בריסוס (כדי להתאים למוטות הווילונות שבסופו של דבר נביא ולרגליים של קארל החתך) אבל תמיד הודינו בסופו של דבר שזה לא היה הסגנון שלנו. במילים אחרות, בסופו של דבר נרצה להחליף אותו בתליון תוף נחמד או אולי אפילו בפנסים שקועים שיותקנו בכל החדר. אז תהינו כמה מאמץ וזמן שווה להמשיך ולנסות לעצב משהו שבסופו של דבר רצינו להחליף או להסיר.
עצות powerwash
ואז פיית האור דאגה לנו להכל. כי האור הפסיק לעבוד. אני אפילו לא צוחק. זה פשוט קם ומת כשבעה ימים לאחר המחיקה הגדולה של שרי. בהתחלה זה קצת הבהב. ואז זה לא נדלק בכלל. התעסקנו עם זה כמה פעמים (החלפנו נורה וכו') אבל לא היה לנו מזל - זה ויתר עלינו. אולי הוא יכל לשמוע אותנו מתלוננים על כמה מוזר הוא הוצב (תוכלו לראות באיזו אקראי הוא הונח לתקרה בסרטון סיור הבית הזה ששרי שיתפה לפני כמה שבועות) ופשוט איבד את הרצון לחיות. בחור עני.
בהחלט לא היינו הרוסים מהמוות בטרם עת, אבל זו הייתה סוג של הפתעה. איך זה מעז למות (העצב!) לפני שהייתה לנו הזדמנות לנטרל את זה בתנאים שלנו. אבל מכיוון שתיקון החיווט לא יתקן את כל בעיית המיקום מחוץ למרכז (הוא לא מרוכז מול החלון ולא בין קורות התקרה), או את העובדה שזה פשוט לא היה אור שהיינו בוחרים לעצמנו. (ובסופו של דבר רצינו להחליף) החלטנו להפסיק כל מאמצי החייאה נוספים ולתת לאור הארור לנוח בשלום.
כשהתחלתי להסיר את האור אחת ולתמיד, הנתיחה שלי גילתה את סיבת המוות. נראה כי חוט נקרע או התנתק ממש ליד הבסיס. וזה משהו שכנראה יכולתי לתקן, אבל בשלב זה היינו אמורים להסיר אותו לחלוטין. תריח אותך אחר כך טוב לחינם לא במרכז מנורת פליז שבורה ישנה בפינת החדר.
עשינו את הדרך המהירה מבחינת הסתרת קופסת החיבורים והתקנו מכסה תקרה לבן מפלסטיק על כיסוי קופסת צומת מתכת בסכום של 2 דולר (50 סנט לכיסוי המתכת וחמישים דולר למכסה הלבן כדי לעזור לו להשתלב. ). אנו נוציא את כל קופסת החיבורים, או יותר סביר שיעבירו אותנו קצת למיקום מרוכז יותר מול החלון על ידי חשמלאי במועד מאוחר יותר).
סלון בצבע לבן
לא הדבר הכי יפה אי פעם, אבל זה בהחלט פחות חודרני ומורגש מהמתקן הממוקם בצורה מוזרה, לא מתפקד, מיושן שקדם לו.
החלק הטוב ביותר הוא שעכשיו אנחנו מקבלים נוף ללא הפרעה דרך החלון. לא עוד להביט בחצר האחורית ולהסיח את דעתו ממחשבות על הלוואי שיכולתי למשוך את האור הזה שני מטרים ימינה אז זה היה הגיוני מול החלון במקום להשתלשל מעל הפינה השמאלית של הנוף. ברצינות, נדרשת הרבה אנרגיה כדי לבכות על מיקום תאורה גרוע. אבל עכשיו פנס התליון הישן שלנו נמצא במקום טוב יותר. פשוטו כמשמעו. כל גופי התאורה הולכים לגן עדן, נכון? או זה או ה-Habitat For Humanity ReStore (שזה בעצם המקום אליו שלחנו אותו).
איך לבנות מדפים בחדר כביסה
זה עושה את הפינה קצת חשוכה בלילה, ברור. אבל זה יתוקן ברגע ששולחן הקונסולה-הדבר הזה-לוקח-לנצח שלנו יושלם סוף סוף ויש לנו מנורת שולחן בצד ההוא של החתך. ויום אחד כנראה נשיג חשמלאי שיחבר כמה אורות חדשים בכל המקומות הנכונים (אולי כמה שקועים, אולי תליון תלייה פריך שמרוכז מול החלון וכו').
ז'ל. אור מוזר. אתה תהיה חסר. בסדר, לא ממש. זה פשוט נשמע כמו הדבר המנומס לומר.
