התגנבנו לחוף בסוף השבוע של יום הזיכרון כדי לבלות קצת זמן עם משפחתו של ג'ון (בבית החוף המדהים שלהם ליד Bethany Beach, דלאוור) אז חשבנו שנחלוק את הרפתקאותינו הקשורות לבית. לפני זמן מה קורא (תודה אן!) המליץ לבדוק דלת המסך הישנה ב-Lewes (בערך 30 דקות מביתאני), אז יצאנו לנסוע לשם וזו הייתה העיירה הקטנה והחמודה ביותר (שמתגאה בכך שזו הייתה העיר הראשונה במדינה הראשונה). הנה חזית החנות:
זה לא מאוד גדול מבפנים, אבל יש אוסף של דברים ישנים מהנים באמת (מעורבים עם כמה דברים חדשים כדי לשמור על דברים מעניינים).
וקלרה אוהבת אופניים. ובכן, היא אוהבת המון דברים (ציפורים, ברווזים, כלבלבים, חתלתולים, מכוניות, בלוקים, הג'ירפה הממולאת שלה שהיא קראה לה בחיבה גי וכו') אז זה לא הפתיע אותנו שהיא השתכללה בתלת אופן המתכת המגניב הזה ברגע שהיא ראיתי את זה.
אז כמו הורים טיפוסיים ללא כוח רצון קנינו אותו למשרד שלנו (מכיוון שהוא ממש לא נועד לרכיבה, אבל זה כיף להסתכל עליו וכולנו נמצאים שם כל הזמן). בגיל שלושים שעועית זה לא היה בדיוק בחינם אבל אנחנו אוהבים להרים חפץ בית אחד או שניים בכל פעם שאנחנו מטיילים (ככה יש להם זיכרון חופשה מחובר אליהם, שנראה שהופך אותם ליותר מיוחדים). הנה כמה תמונות טובות יותר שצילמנו ממנו בריצ'מונד אתמול:
עדיין אין לנו מקום ספציפי עבורו במשרד, אבל אנחנו חושבים שברגע שנוסיף עוד אחסון וארונות זה ייראה די מתוק שם. כמובן, ברגע שהכנסנו את הרכישה שלנו לרכב, הסתכלנו אחד על השני ובו זמנית הבנו שזה די הזכיר לנו את התלת אופן המצמרר מסרטי המסור:
אז למרות שזה צריך לתת לנו את ה-heebie-jeebies זה איכשהו מצחיק אותנו (ועל ידי כך לאהוב את זה קצת יותר). אה מוזרות אקראית - צריך קצת מזה כדי להפוך בית לבית.
אבל בחזרה לביקור שלנו ב-The Old Screen Door. גם אני התאהבתי עד מעל הראש בכיסא החיצוני הקטנטן הזה (זה היה הצבע האפור המוצלח הטוב ביותר) אבל ב-65 דולר (וזה לא רע, אנחנו פשוט זולים) החלטנו להשאיר אותו שם כדי שהתינוק הבא ייהנה .
אחר כך נסענו למרכז לווס שהוא רחוב משגע עטור עצים מלא בחנויות וכל טוב (כמו חנות בשם Cake Bar). לקלרה היה כדור בקידס קטש (חנות צעצועים עמוסה בדברים כיפיים). הנה היא מעיינת באוסף המפלצות שהיה תלוי על חבל כביסה מעבר לכניסה:
היא אהבה במיוחד בובה ירוקה קטנה בשם גרודי. בוא נגיד שהתג של גרודי פיצח אותנו (אם אתה לא יכול לקרוא אותו, הוא אומר: גרודי הוא בלגן די רגוע, קליל, אנרגטי, לחוץ, עצבני! אאאאאההההה! האם הרגע סגרתי את הדלת? זו הייתה רוח רפאים! האם שלחתי את המייל לאדם הלא נכון!!??? אתה מבין את התמונה. אם אתה מוכן לעזור לו במסע שלו לשלום פנימי, הוא יעזור לך בחיפוש אחר כל עניין שעשית. אבל הראשון שלו ).
מצחיק. אה וזוכרים צמידי הצמד? לבשתי אחד בתור קראנצ'י בבית הספר היסודי. אה כן, הייתי זֶה מגניב. בכל מקרה, היו להם שעוני צמיד הצמד שהחזירו אותי.
אדן חלון מדף
אבל יצאנו בלי גרודי או שעון הצמיד הצמיד (לפעמים זה פשוט כיף לחנות בחלונות ולבזבז כמה דולרים על גלידה כשאתם מסתובבים). אה ואם כבר מדברים על שופינג בחלונות, ריגלתי באדנית החזיר הקטן והחמוד הזה דרך החלון של חנות פרחים. לגמרי הרעיון שלי לזמן טוב. במילותיו של A.C. Slater, oink, oink babe.<– audio clip here
אחד המקומות המהנים ביותר שנכנסנו אליהם היה הסמטה הקטנה הזו שסומנה קניון עתיק:
בפנים היו כמה מהאוספים המדהימים ביותר של דברים מגניבים שראיתי מזה זמן מה. כמו הדגשים היפים האלה דמויי גמר זכוכית כספית ומראת האשנבים המהנה מברונזה:
והטירוף הזה לממברנה (טוב, לפחות לשלי) סוס העץ. הוא היה 250 דולר חזק, אז חיבקתי אותו ואז המשכתי הלאה. לא בלי להגיד לו שאהבתי אותו קודם (תראה, הוא גרם לי להשתגע).
התאהבתי גם בהדפס המדהים הזה על קלמרי (במעל 200 דולר נאלצתי לוותר עליו, אבל אני עדיין חולם עליו בהקיץ לפחות עשרים דקות ביום):
והדבר הזה של לוויתן מפח היה, במילותיה של הילדה שלי בת'ני פראקל, כדורי מדהים. קשה להסביר אבל אפשר היה לטלטל את הלוויתן קדימה ואחורה והפה ייפתח ונסגר והעין תנוע משמאל לימין. בקיצור, הוא היה יותר מגניב מצמיד ההצמדה שלי.
ואז היו הסלים האלה. אהבתי עד כמה הם היו מקוננים (הסט כולו היה יקר מאוד, אבל הם גם מכרו אותם בנפרד).
מה קיבלנו? ובכן, ממש כשעמדנו לעזוב הבחנו בדוכן קטן של ציפורי ברזל וצבי ים תמורת 6 דולר לפופ. ואולי תזכרו שיש לי עניין בצבי ים בזכות חוויית היום המרגש שלנו ושרשרת מסוימת מקוגרטאון (עוד על זה כאן ). אז החלטנו לקחת את הבחור הקטן הזה איתנו הביתה.
אז סך כל ההוצאות שלנו על היום היה בסביבות (כולל האופניים שלנו , צב הים שלנו וקצת גלידה ליהנות ממנה תוך כדי שיטוט ברחבי לווס). זה היה יום טוב. אה וגם היו בתים כאלה חמודים. כמו זה עם לא אחד אלא שני כלבי בטון ענקיים מלפנים (נסענו אז תפסתי רק אחד):
וארמון החוף הקטן והמזמין הזה עם עיטור לבן ופריך וגדר כלונסאות:
והבחור הזה עם גרגוילים ששומרים על ההידראנגאה:
כמובן שהיה לנו גם חלק נכבד מהזמן המשפחתי ומחטיפות חוף. הנה חלק קטן מזה לכל האנשים שאוהבי קלרה (היי אמא):
אה, ואני הקראתי הרבה Bossypants בקול לג'ון (הוא הנהג של הטיולים שלנו, אז אני אחראי על הבידור בעוד קלרה בורגר אחראים על השינה) ושנינו חשבנו שזה מצחיק. אז אני מניח שאמלא את המקום שבו הפסיקה מועדון הספרים של אופרה ואמליץ עליו.
זה כל מה שהיא כתבה. מה עשיתם ליום הזיכרון? יש עוד טיולי חוף או טיולי שופינג בחלון? עוד מישהו שענד צמיד צמיד מחודש בתור קראנצ'י?
פססט- תמונת תלת אופן מצמררת מכאן.
Psssst- הכרזנו על הזוכה במתנה השבוע. לחץ כאן כדי לראות אם זה אתה.
