סוף השבוע הרביעי ביולי שלנו היה די עמוס והיינו אסירי תודה על כך שיכולנו להקדיש זמן ליהנות מהחופשה. הכיף התחיל ביום חמישי (4 ביולי) אחר הצהריים עם טיול משפחתי סביב א פארק חדש מעולם לא היינו בו. היה חם, אבל יפה מכדי לא להיות בחוץ.
למעשה, אחד החלקים האהובים עלינו (בין השאר בגלל שהוא היה מוצל לגמרי) היה מנהרה שעברה מתחת לכביש. קלרה יכלה לבלות שם כל היום.
זה המקום שבו קיבלנו את הצילום המגניב הזה פרסמנו באינסטגרם היום הזה.
אה, אבל כבר הזכרנו שזה חם?
איך לפזר סלע
אחרי שהגענו הביתה, התקררנו ונמנמנו (טוב, קלרה נמנמה) הלכנו לבית של השכן למנגל קטן. זה גרם לנו להרגיש די רצויים לשכונה שכבר הוזמנו למפגש כזה. ולקלרה היה כיף להתרוצץ בחצר האחורית שלהם עם עוד ילדה קטנה/חברה הכי טובה החדשה שלה.
צבע אפור חם
אבל הכיף הרביעי שלנו לא נעצר שם. בסביבות השעה 8 (שעת השינה הרגילה של קלרה) יצאנו להיפגש עם המשפחה שלי, שנאספה לצפות בזיקוקים מקומיים. היו זיקוקים אחרי משחק הבייסבול של הסנאים, אז חנינו (עם טונות של אנשים אחרים) בחניון הסמוך של מוזיאון המדע כדי להמתין בכיליון עיניים לסוף הסיבוב ה-9. זו הייתה בין הדרכים שבהן בידרנו את עצמנו. אתה יודע, פשוט לעשות פרצופים מוזרים ולבחור מנצח (טוד ניצח למקרה שאתה תוהה).
עד אז נגמרו הזיקוקים השעה הייתה כמעט 22:00, אז קראנו לזה לילה כדי שכולנו נוכל לנוח קצת לפני שיגיעו אורחים נוספים למחרת בבוקר. בני הדודים של קלרה אלזה ואדיסון (יחד עם הוריהם, כמובן) הגיעו לבלות במשך היום ולהיות אורחי הלילה הרשמיים הראשונים שלנו בבית החדש.
זה היה יום די שקט. שיחקנו על הסיפון. הלכנו לארוחת צהריים. הבנות אכלו לימונים. שיחקנו עוד קצת בחוץ.
אה, כן, וכולנו ניצלנו את ערב החברים והמשפחה החינמי בבריכה המקומית באותו ערב.
החגיגות התגברו ממש שוב למחרת בבוקר, שבמקרה היה יום ההולדת של אחותי קייטי (היא ומשפחתה ירדו מניו יורק לסוף השבוע). הצענו לארח ארוחת בוקר יומולדת סתמית במטבח היפה כל כך.
אפילו קמתי מוקדם וקישטתי. אוקיי, אז רק הכנתי אחד שלטי יום ההולדת המסורתיים של אמא שלי . טשטשתי את גילה מתוך נימוס. אבל לא טשטשתי את תמונת בון ג'ובי משנות ה-80 שהוספתי לבאנר (היא הייתה מעריצה גדולה של JBJ בזמנו).
הדברים לא נעשו הרבה יותר מפוארים בכל הנוגע לאוכל. הקצפנו כמה פנקייקים וביצים מקושקשות בזמן שהמשפחה שלי תרמה עוד דברים טעימים. הערכנו את התירוץ לנצל כמה צלחות מסיבה שנשארו.
מה לעשות בפאלם ספרינגס קליפורניה
הבוקר היה מבחן מעניין לראות עד כמה הבית שלנו תפקד עם שישה ילדים מתחת לגיל ארבע מתרוצצים. אל תלכו שולל מהתמונה הרגועה הזו שלהם, זה היה קצת בית משוגעים. אבל הם נהנו והבית שרד מצוין. כמו בורגר.
כשסתיימה ארוחת הבוקר ואיחלנו לאורחי הבוקר שלנו בדרכם (אלזה ומשפחתה חזרו הביתה לצפון וירג'יניה) נהנינו מקצת זמן השבתה לפני שסבב המבקרים הבא שלנו הגיע. אחיה של שרי דן (המכונה גם דוד קוף), אשתו עלי והכלב שלהם סשה ירדו מניו ג'רזי לביקור חטוף שכלל, בין היתר, טיול באחד הפארקים האהובים עלינו.
בתי לבנים מצוירים לפני ואחרי
קלרה מזדקנת מספיק כדי שהטיולים שלנו כרוכים יותר בהליכה מאשר בדחיפה (איפשהו העגלה שלה מזילה דמעה אחת). אבל אני די אוהב את זה כי זה אומר יותר לחקור.
אם כי זה גם אומר לפעמים יותר מסלולים שאינם ידידותיים לעגלה. אז כשקלרה פוסלת את הרכיבה שלה באמצע ההליכות שלנו, בסופו של דבר אני עושה דברים כאלה.
עגלה או לא, היה לנו ביקור די מהנה מהמשפחה של שרי. ואני באמת לא חושב שקלרה תוכל לאהוב את הדוד קוף שלה יותר.
דן, עלי וסשה יצאו לכביש למחרת בבוקר כדי לנסות לנצח את תנועת סוף החגים, מה שאומר שנשארנו עם יום לעצמנו לרוב. וזה היה נחמד כי היום הזה היה במקרה יום הנישואין שלנו. אבל זה סיפור לפוסט אחר...
