האם זה לא מוזר איך אתה יכול להתחיל פרויקט (במקרה זה גלריית מסגרות שרצינו לטפט את קירות המסדרון שלנו) ואז פשוט להשאיר את החצי השני שלו לא לחודש. לא שבועות. ממש חודש. מה לא בסדר איתנו? וזה לא שלא היינו אובססיביים לתוצאות המחצית הראשונה של הפרויקט (נאמר כאן ):
תוספת לבן sw 7006
פשוט נגמר לנו הגז למסגרת או משהו כזה, אז עברנו לבניית קונסולות וצביעת כיסאות וארגון ארונות והדבקת כלבים קרמיקה וגיזום עצים וריסוס רגליים בחתך וכל שאר הדברים המוזרים שהתמודדנו איתם מאז הקטן שלנו מסע יצירת חורים בקיר. זה כל כך מוזר. מה מחזיק באנשי עשה זאת בעצמך לעבוד בהתקפים ומתחיל ככה? נו טוב, למי אכפת, חזרנו עכשיו לעגלה התלויה על המסגרת. הכל בסדר עם העולם.
כן, אחרי חודש של בהייה בתבניות עיתונים מודבקות ובערימה גדולה של מסגרות על הרצפה, סוף סוף גייסנו את המוטיבציה לתלות אותן, ובכך השלמנו את המסדרון הגדול של המסגרות. בושה. הנה כל השבנג:
זה כל מה שדמיינו ואחר כך קצת. וזה לקח רק כמה שעות של פטיש ופטיש ופטיש ומסגור חפצים סנטימנטליים אקראיים (והדפסי יום ההולדת שלי) שאני שואבת. לגבי מאיפה הגיעו המסגרות, כבר היו בבעלותנו בסביבות 10 (במקור מאיקאה ומטרגט בחיסול) וגם אספנו 14 חדשים מאיקאה (בזכות כרטיס מתנה מתוק ליום יום מהמשפחה). למרות שכל המסגרות אינן בדיוק אותו גוון לבן, מדובר במראה שכבות רך עם כמה קרמים וגוונים לבנים פריכים יותר שפשוט נראה שהם עובדים למרות שהם לא מתאימים בצורה מושלמת. אפילו אימצנו את כל הנושא השכבתי והשונה ובחרנו מסגרות חדשות של איקאה בסגנונות משתנים (חלקן מודרניות יותר וחלקן דקורטיביות או מסורתיות יותר).
כבר הסברנו את תהליך יצירת התבניות של יצירת קיר מסגרת כאן , אבל ג'ון חשב שאנחנו צריכים לזרוק טיפ לגבי איפה לשים את המסמר (עם תמונות, כי ככה המוח שלי אוכל מידע). תחילה ג'ון מודד למטה מהחלק העליון של המסגרת כדי לראות כמה סנטימטרים מתחת לחלק העליון הציפורן באמת תשב.
ואז הוא מוצא את מרכז תבנית העיתון ומודד את אותה כמות (4 אינץ' במקרה זה).
הוא מסמן את התבנית ב-x, ואז פשוט פוגע ישירות לתוך ה-X הזה ודרך התבנית.
ברגע שהמסמר נמצא בקיר במקום הנכון, הוא קורע את תבנית הנייר מהקיר ומחליק את המסגרת על הציפורן. באם, מסגרת בדיוק במקום שבו הייתה לנו התבנית. יא מתמטיקה. או יא שליטים. או ליתר דיוק, יא אחי חכם.
אה ותשימו לב שהתחלנו עם הפריים הגדול באמצע הסידור (שתכננו בכוונה את המקום הזה כדי לאזן ולקרקע דברים) אז זה עוד טיפ. אם תתחיל מהמרכז ותתאמן משם כל הפריימים לא יעברו שמאלה או ימינה או למעלה או למטה מאז שאתה מתחיל במרכז. ובחירה של מסגרת גדולה לאמצע אמורה לעזור לדברים להרגיש מאוזנים ומתוכננים היטב (גם אם הקצוות של הפריימים הקטנים מסביב לא מתיישרים וזה יותר פריסה א-סימטרית מהמסגרת הגדולה ההיא ואילך).
כאן יש לנו את כל המסגרות תלויות ללא שום אמנות. חוץ מהבד האחורי הזה בצד שמאל. כן תליתי אותו כשהעץ מאחור חשוף במקום הצד הקנבס הקדמי (הדבקתי לתוכו תמונה של J & I לפני זמן מה ואהבתי את הסוג הגולמי של המראה הכפרי). תבחין גם בכמה תמונות בשחור-לבן שהיו לנו תלויות מאחורי הספה במאורה הישנה שלנו ב-8 x 10 מסגרות (עם זאת, חלקן היו תלויות כעת לצדדים, אז עדיין הייתה עבודה לעשות בהן ).
הנה זווית נוספת, רק בגלל שאני אוהב להעמיד פנים שאני מפואר עם המצלמה.
ועוד מסגרת נטולת אמנות POV של כל המסדרון:
אה, ובכל הנוגע להגנת תינוקות, אנחנו כן מתכננים להוסיף סקוטש כבד Command למסגרות התחתונות שעשויות להיות בהישג ידה של קלרה כשהיא מתחילה להסתובב. היא בחורה די צייתנית שבהחלט נראה שהיא מקשיבה כשאנחנו מבקשים ממנה להיות עדינה (כשמלטפים את אחיה הגדול בורגר למשל) אז התוכנית שלנו היא לבקש במתיקות שהיא תהיה נחמדה למסגרות ותסתכל בעיניים. אבל כמובן שאם נדמה לנו שהמסגרות המעטות הנמוכות האלה אי פעם יתחילו להוות סכנה בטיחותית (או אפילו רק הופכות לתחזוקה גבוהה מדי עבור האופן שבו אנחנו חיים) אנחנו בהחלט פשוט ניפטר מהן עד שהשעועית תהיה קצת יותר מבוגרת.
בכל מקרה, בחזרה לתמונות שאחרי. הנה הפריימים המלאים בדברים שכבר היו לנו (מהדפסי יום הולדת מתוקים האלה שקיבלתי בחודש שעבר ועד המון מזכרות סנטימנטליות, תמונות ואפילו כמה פריטים די לא מסורתיים שנגיע אליהם בעוד דקה).
הנה מבט מקרוב על הגלריה הקטנה בצד שמאל:
הוא מלא בכל דבר, מנייר יצירה עם שתי עוגיות מזל מודבקות אליו (משמאל למעלה) ועד לתמונת חתונה בשחור-לבן ואפילו תמונה אמנותית מתוקה של טיפת מים מול איזה בד מעוצב (מימין למעלה) שצולמה על ידי שלי חברה לורה.
בחלק התחתון של הסידור יש נוצת טווס ישנה של חנות מלאכת יד (אפילו לא רשמתי את זה על הנייר, הצבע השזוף הוא רק המסגרת בגוון הטבעי-גב הנראה מבעד לזכוכית), ההדפס המתוק שלי של Etsy Bee Day מג'ון, ואפילו כריכת ספר (זוכרים שהוא גם השיג לי ספר בשם 'חיי אהבה ליום היו' שלי? פשוט הורדתי את עטיפת הנייר כדי לחשוף את כריכת הבד היפה שמתחתיה, ואז החלטתי להשתמש מחדש בכריכת הנייר כאמנות).
ורואים את המלבן הוורוד הבהיר הזה עם השם של קלרה עליו? זה גורם לי להתמוסס. מדובר במחטת וינטג' חמודה שנרקמה במקרה עם הכינוי שלה. חברה טובה שלנו (תודה טרי!) לא יכלה שלא לתפוס את זה כשהבינה שזה כזה צירוף מקרים למצוא משהו עם השם שלה. למעשה, זה ממש נדיר לראות את קלרה על משהו (הם אף פעם לא מוכרים מגנטים או מחזיקי מפתחות של קלרה בחנויות). אני כל כך אוהב את זה, ומסגור זה מושלם מכיוון שהשעועית עדיין לא בדיוק תופסת את כל קונספט ניפוח האף.
צמחי בית קטנים באור נמוך
כעת נעבור לגלריה הקטנה בצד ימין.
התמונה למטה גורמת לי להבין שאם אי פעם אשתעמם אני רוצה להזיז כל פריים בערך סנטימטר וחצי ימינה. מעולם לא שמתי לב לזה באופן אישי אבל נראה שהוא מחבק את הפתח משמאל קצת יותר מקרוב. זה לא מצחיק איך תמונות גורמות לך לראות דברים שאתה אף פעם לא יכול לראות ממש מולך? בכל מקרה, בצד הזה יש לנו את מפתח מחזיק הכרטיסים שלנו שפעם היה מודבק עליו הצד השני של הקיר, שיש לנו תוכניות גדולות עבורו (יום אחד אני רוצה לעשות DIY מפתח במראה קרמי לבן עם חימר מחנות היצירה). מיסגרנו הכל גם מדוגמית בד ישנה, ציטוט שכתבתי ביד, עוד תמונות משפחתיות בשחור-לבן, ואפילו צללית של הילדה הקירחת שלנו.
הנה תמונה מקרוב יותר של הציטוט בכתב יד. אני אוהב כמה רך זה נראה בעוד דברים אחרים על הקיר קופצים החוצה. זה גורם לך לרצות להישען ולקרוא את זה (בערך כמו איך שאתה רוכן פנימה ושם לב היטב כשמישהו לוחש לך סוד).
זה ציטוט של טד נגר שמצאתי עליו פינטרסט (איפה אני גר לאחרונה, חחח) זה במקור מכאן. אהבתי את הרעיון לכתוב משהו כל כך משמעותי בכתב יד של שריטות העוף שלי ולהאדיר אותו מאחורי זכוכית כדי שכולם יראו (למרות שחילקתי אותו קצת אחרת - ב-7 שורות במקום 8 - כדי להתאים יותר למסגרת שלי). וכן, זו רגל בורגר (ומישהו צריך לגזור לו את הציפורניים). הוא אוהב להגניב תמונות בכל דרך שהוא יכול. אני לא יכול להגיד לך כמה צילומי תחת-כלב ברקע לא מגיעים לבלוג.
לוח ופינת חבטה
אה והנה החלק האחורי של מעיל ספרי הנייר של Love Life שגם החלטתי למסגר. לבזבז לא, לא רוצה, נכון? רק עמוד השדרה הזעיר של כריכת הספר הושלך לפח מכיוון שהשתמשתי בכל שאר חלקיו לקיר המסגרת. חה חה. זה ציטוט של ארתור רובנשטיין שאומר שמצאתי שאם אתה אוהב את החיים, החיים יאהבו אותך מיד בחזרה. זה נכון לדעתי.
הנה עוד הרפתקה קטנה ומהירה של יצירה-אמנות-ממשהו-אחר. היו לנו את דפי לוח השנה הקטנים והמקסימים האלה בכל חודש בשנה (מכאן) אבל תמיד דחינו את מתכנן היום שלנו ולאייפון שלי במקום להשתמש בהם/להנות מהם. אז לקחתי את זה לחודש יולי וציירתי מסגרת אדומה דקה סביב החלק החיצוני שלה עם שרפי אדום. זוכרים שפעם הייתם צובעים את קצוות הנייר כך כדי ליצור קווים ישרים בדפים אחרים מתחתיו בבית הספר היסודי? עשיתי את זה כל הזמן. כשלא שרטטתי את שמו של סטיבן (המאוד היסודי שלי, הו כמה השתוקקתי להחזיק את היד שלו עם האצבעות המוכתמות בטוש).
ואז בעט אדום דק ציירתי לב בסביבות ה-7. בגלל שהתחתנו ב-7 ביולי, אז זה מרגיש כמו דרך מתוקה לכבד את היום המיוחד הזה עם משהו יפה שכבר היה לנו בהישג יד (שנדחק למגירה במקום ליהנות).
והנה סיפור מצחיק על הבד הזה באמצע. הוא שימש למעשה כנייר עטיפה מחברה (לא היו לה דברים קונבנציונליים בסביבה, אבל הייתה לה את דוגמת הבד הזו, אז היא הכינה אותה לנרתיק מתנה קטן). כמה היא שיקית? אהבתי את זה כל כך ששמתי עליו מסגרת טבעת.
אחד הדברים המהנים בקיר המסגרת הוא שהוא נראה מהמסדרון שמוביל לחדר של קלרה, לאמבטיה באולם, לחדר המשחקים ולחדר האורחים. גורם לי לחייך בכל פעם שאני חוזר לכיוון המטבח. אפילו כשאני סוחבת חבורה של כביסה או במקרה שרק דחקתי את הבוהן שלי על משהו. ברצינות, קיר המסגרת דומה לי לפרוזאק.
אז הנה זה. פרויקט אחד הסתיים.
אלא שרק התחלנו כי אני בטוח שבסופו של דבר נחליף הכל מיליון פעמים. אבל זה סוג של כיף בזה. אני לא יכול לחכות שקלרה תכין לי קצת אמנות שרבוטים כדי שאציג בגאווה.
האם ניסחתם משהו יוצא דופן לאחרונה? יש לך זיכרונות מיוחדים דחוסים בקופסה או במגירה שאתה מת לשים מאחורי איזו זכוכית? האם היה לך מאוהב בבית הספר היסודי על ילד בשם סטיבן? האם אתה סטיבן, אהבתי האבודה מזמן? חחח, סתם בצחוק. אנחנו חברים בפייסבוק עכשיו. הכל מאוד PG והוא יודע שאני כבר לא רוצה להחזיק לו את היד.
