אז אחרי שסיימנו את ניקוי ארון בחדר השינה הראשי בסוף השבוע האחרון, הפנינו את תשומת לבנו לארון המסדרון (שיושב ממש מחוץ לדלת חדר השינה שלנו). זה היה ביתם של אלבומי תמונות, סרטונים ומחברות ישנות, מזכרות אישיות אקראיות ושפע של שקיות קניות מיותרות. במילים של כריסטיאן מ-Project Runway, זה היה בלגן לוהט.
הפשטת סיפון צבע
הטכניקה שלנו עבור הארון הזה הייתה פשוט לבטל את גישת ההודג'-פודג' חסרת המחשבה שיצרה את העומס הזה מלכתחילה. מה שאומר בעצם להרכיב אלבומי תמונות (יש רעיון חדשני) ולא לשמור כל תיק וקופסה שהבאנו הביתה לכל מקרה. בנוסף, היינו צריכים להתחייב - וזה אולי החלק המפחיד ביותר - לצמצם את המזכרות האישיות שמילאו את שני מגדלי הפלסטיק האלה של מגירות שקופות... הכל בשם להרוויח בחזרה מדה רבועים יקרי ערך ומציאת מקום לדברים שקוזזו על ידי הסבת חדר שינה שלישי לחדר ילדים.
ברגע שבאמת החלטנו לעשות את זה זה באמת לא היה כל כך קשה. חסכנו הרבה מוך שלא היינו צריכים ולמעשה הרגיש טוב יותר לזרוק כל דבר שכבר לא היה חשוב לנו (מה שגם איפשר לנו להעריך מאוד את החומר שעשה את החתך מכיוון שהוא לא נקבר בין ערימות של זבל חסר תועלת). אחרי הכל, זה שתמונה ישנה לא אומר שהיא תמיד שווה לשמור (האם אנחנו באמת צריכים כל תמונה מוארת גרועה של החזרה הביתה בתיכון וצילומים של חדרי המעונות העמוסים שלנו מכל זווית?). אז שרי ואני התיישבנו ונהנינו מדפדוף אחרון בכמה מהזיכרונות הישנים האלה, נפרדנו מכמה מהם, ותייקנו את השומרים הנותרים כדי שנהנו באמת במקום להשקות על ידי דברים מוזרים שלא היה להם עניין. במשך הרבה זמן. אבל אתה יודע שעשיתי קמפיין לשמור על התמונה הזו של שרי מתבגרת בלונדינית מצטלמת עם כלב ילדותה דנטה, נכון?
בואו נסתכל בארון. הערה: בשלב זה שרי הייתה רוצה להתערב ולהסביר שאלו מכנסי זמש והיה להם רוכסן בצד והם של דיליה. דברים חמים. נסה להכיל את הקנאה שלך גבירותיי.
כלל אחד שהחלטנו לאכוף על עצמנו מחדש היה להגביל את מזכרת היחסים שלנו לקופסה אחת. למשל, שרי די סנטימנטלית בכל הנוגע לזיכרונות של ג'ון + שרי (יש לה כרטיסי טיסה מהחופשה הראשונה שלנו ביחד, מפית מהחתונה שלנו וכו'). אבל הדבר הגדול בה (אוהב אותך מותק) היה שלפני זמן רב היא ייעדה קופסה מיוחדת למזכרות מערכת יחסים אז לא רק שהכל היה במקום אחד, אלא שזה אילץ אותנו להגביל את מה שחסכנו. אם הוא לא נכנס לקופסה, או שלא שמרנו אותו או שמצאנו דרך אחרת להנציח אותו (כמו לצלם אותו ולזרוק אותו לקופסה במקום - או למסגר אותו אם זה באמת חשוב).
בסוף השבוע הזה הבנו שאנחנו עולים על גדותיו ללא כוונה לקופסה שנייה (הבושה) אז החזרנו את עצמנו ישר לכושר וקיבלנו את הדברים שוב לקופסה הבודדת הבודדת ההיא. מה שלמעשה הרגיש טוב כי היה כיף לדפדף על הכל - ושמחנו לאבד כמה פריטים שכבר לא היו חשובים כל כך בתמורה להוספת דברים חדשים וכיפיים לקולקציית המהדורה המוגבלת שלנו. זה בהחלט חשוב למצוא מקום לדברים החשובים ביותר בבית שלך (שרבים מהם הם תמונות וזיכרונות אחרים) אבל יש גבול דק בין לשמור על כמה מהפריטים המשמעותיים ביותר לבין האמירה שכל פיסת נייר אחרונה היא מיוחדת ולתת לדברים האלה לאט לאט להשתלט על הבית שלך. זה באמת יכול להפריע לאושר היום-יומי שלך (מישהו צופה בבית נקי?) שלא לדבר על לגזול ממך מקום שיכול להיות הרבה יותר טוב לאחסון משהו אחר שאתה באמת צריך. אז אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ללכת על הקו העדין הזה (וכנראה שוגים בצד של המינימליזם רק בגלל שגרנו בניו יורק מספיק זמן כדי להסתגל לחיים עם אפס מקום אחסון).
בסופו של דבר השגנו את המטרה שלנו לחסל מגדל פלסטיק שלם עם שלוש מגירות של אביזרים אקראיים (ניצחון!) על ידי עיבוי דברים שהיו לנו (קיבוץ כמו עם לייק וכו') וביטול הסיכויים והסיכויים המוזרים (כמו כרטיסי ביקור מהישן שלנו משרות סוכנות בניו יורק ומחברות עתיקות מלאות בעבודות מכללה). והחדשות הטובות הן שלמעשה הרווחנו מקום חדש לוואקום שלנו - שנעקר מביתו הקודם בארון המשתלה שכיום - יחד עם הכספת חסינת האש שלנו (למעשה יש לנו כספת בבנק אז זה לא מלא בחפצי ערך כשלעצמם, אבל זה המקום שבו אנו מאחסנים דברים כמו תקליטור של תמונות החתונה שלנו וסרטון החתונה שלנו יחד עם עותקים של רגעים אחרים שאין להם תחליף שהיינו רוצים לשרוד בשריפה בבית - לכל מקרה).
החל משבת אחר הצהריים נותרתי די מרוצה מהאופן שבו התעצב ארון המסדרון - אה, מתקלקל.
אבל לשרי היו תוכניות גדולות יותר. מאז היא גם איבדה אותה תחנת נייר עטיפה/נייר מכתבים בחדר הילדים, היא חיפשה מקום אחסון חדש עבור הדברים האלה. שקיות מתנה, סרטים ונייר אריזה נדחפו זמנית מעל פינת הכביסה והועברו מאוחר יותר לפח אחסון מתחת למיטה בחדר השינה של האורחים...
... אבל כשהתכופפות הפכה לאתגר יותר עבור גברת הפרגו החמודה שלי, שרי ראתה את המראה שאף פעם לא הייתה בשימוש בחלק האחורי של דלת ארון המסדרון (הודות לעץ באורך מלא בחדר השינה שלנו) ומיד ראתה פתרון לפתרון מצב תחנת העטיפה שלה מתחת למיטה. כמעט ממש ראיתי את הנורה נדלקת כשהיא בהתה בדלת הזו ומשפשפת את סנטרה.
אז יצאה המראה (הודות לכמה משיכות מהירות של רצועות ה-3M Command שהשתמשנו בהן במקור כדי להחזיק אותה במקומה) ויצאנו ל-Target כדי למצוא איזשהו פתרון לתליית נייר אריזה מאחורה-לדלת. . אבל ברגע ששם נזכרנו במהירות ש-Target אינה חנות מכולות... ומשהו כל כך ספציפי לא נמצא בשום מקום. במקום זאת הסתפקנו בשלוש מסלי תקליטורים אלה שהראו הבטחה (במבצע ב-5.39 דולר בלבד לפופ).
הרעיון הגדול שלנו היה לדפוק אותם ישר לתוך הדלת מכיוון שהם נראו בערך בגודל המושלם לאירוח של כלי כתיבה, נייר אריזה, מעטפות ואביזרים אקראיים אחרים. וכל מה שנדרש היה לחיצה קטנה עם מברג כדי ליצור פתח בגודל בורג בחלק האחורי של סל התיל...
... אשר לאחר מכן הברגנו ישר דרכו (ואל תוך הדלת) בשני מקומות כדי להחזיק את הסלים שלנו יפה ויציבים.
בתוך כחמש דקות המחצית העליונה של הדלת צוידה בשני פחים המרוחקים כשמונה סנטימטרים זה מזה עבור כלי כתיבה, כרטיסי יום הולדת, מעטפות ושאר אביזרים הקשורים למתנות:
והחצי התחתון של הדלת קיבל את הסל השלישי שבו תכננו להשתמש לאחסון נייר עטיפה. אבל מכיוון שלא רצינו שהנייר יתנופף בכל פעם שפתחנו או סגרנו את הדלת, היינו צריכים לחשוב על דרך לשמור עליו בקלות. הפתרון שלנו? הברגת שני ווי מעיל לבנים קטנים ישר לתוך הדלת, כעשרים סנטימטרים מעל הקצה העליון של הסל. הווים האלה - יחד עם סרט שהיינו מונחים מסביב - יצרו חגורת בטיחות קטנה ונחמדה עבור נייר העטיפה שלנו (שעדיין ניתן להחליק בקלות פנימה והחוצה מאחורי הסרט בכל פעם שאנחנו צריכים אותו).
ואז, בהתקף מרשים של אנרגיה שאפשר לייחס רק לקינון אמיתי, שרי החליטה ש-20:45 בערב ביום ראשון זה הזמן המושלם לגעת בכל עיטורי העץ המתוארכים בתוך הארון שעדיין לא הספיקה לצבוע. . אז לפני שהספקתי לומר, אתה לא אמור להיות עייף בשליש השלישי שלך? לאשתי היה גלון של צבע לא-VOC Freshaire נסדק וצבעה בזעם את עיטור העץ הכהה, המדף ואפילו את הפלאש שם. ואני חייבת להודות שזה נראה הרבה יותר נקי ועדכני בזכות עבודת הצבע הקטנה שלה ביום ראשון בערב. למרות שחשבתי שהיא משוגעת באותו זמן...
כמו כן, תשימו לב שפרצנו עוד יותר את כל שקיות המתנה שנאספו והוספנו מארגן נעל/סוודר תלוי (מתנה חינם מחברה - תודה קריסטין!) לשאר ציוד אריזת המתנה שלנו. זה בהחלט נחמד להחזיק קופסה מלאה בדברים כמו נייר טישו, קופסה של תגיות קטנות יותר וארגזים קטנים מבד, קופסה מלאה בסרט, קופסאות מתנה ומיכלים קטנים הממוקמים בתוך קופסאות מתנה גדולות יותר שנוכל להשתמש בהן בכל פעם שהאירוע מתרחש. הכל חוזר לקיבוץ כמו עם לייק, אז במקום לפזר את אספקת העטיפה שלנו בכל הבית יש לנו עכשיו חנות אחת ל-One-Stop-Etapping-Panel-Shop בארון האולם שלנו. מה שבהחלט מנצח את המראה הלא מנוצלת של 5$ שנתלתה בעבר על גב הדלת ההיא.
וכן, שרי ציירה את הצדדים השחורים החצויים של מתקן שקיות הפלסטיק התלויה על הקיר שלנו בזמן שהיא תקפה את הגזרה. היא אישה פראית ופשוט אי אפשר לעצור אותה. אבל לזכותה (יש להודות המטורף), זה כן משתלב טוב יותר עכשיו. גם אם זו דרך אבסורדית לבלות ארבע דקות מהחיים שלך. למעשה כל הארון נראה די נהדר - במיוחד בהתחשב בכך שהוא נראה כך כמה ימים קצרים קודם לכן:
אז עם הפרויקט הזה, סוף סוף הפנינו את תשומת הלב שלנו למדפים המוצנעים בדרך כלל מעל פינת הכביסה (אנחנו אוהבים את תריסי הבמבוק האלה אבל הם היו כמו אתגר אישי להיות כמה שיותר מבולגן מכיוון שהכל כל כך מוסתר היטב). כמובן שאתה כבר יודע שצעד גדול בשיפור האזור הזה היה הכנסת כל נייר העטיפה האקראי לארון המסדרון. אבל עדיין היה הרבה יותר חיתוך/ניקיון על הפרק כדי לקבל שליטה על חיית הקודמת הזו.
חדר קטן מיטת קינג סייז
אומנם לא היה הרבה מדע לנקות את האזור הזה, מכיוון שהוא סבל פחות מיותר מדי דברים ויותר מפשוט לזרוק דברים שם במהירות במקום למצוא להם מקום חכם ולהתקבץ כמו עם לייק (למרות שעזבנו את החלודה שלנו ובעיקר נחש ניקוז חסר תועלת, כמו גם סוף סוף מיחזור הטלפונים הסלולריים שהחלפנו באוגוסט ואחסנו שם עם חלומות לתרום אותם מתישהו). ואני רוצה לצבור כמה נקודות על התנדבותי לשאוב את האבק שהצטבר שם למעלה. בטוח בגבריות שלי? חשבון.
בסופו של דבר לא המצאנו מחדש את הגלגל שם למעלה, רק צמצמנו את העניינים וארגנו קצת, מה שהביא לשטח שהתפנה מוערך מאוד שמוכן עכשיו למי-יודע-מה (הניחוש שלנו: עוד דברים לתינוקות- לפחות זה מה שכולם כל הזמן אומרים לנו). לא משנה מה בסופו של דבר לגור שם בהמשך הקו, אנחנו פשוט נושמים לרווחה בידיעה שיש לנו יותר מקום ריק בביתנו הלא מאוד מלא בארון כדי לאחסן דברים כשהמשפחה שלנו גדלה. וואו.
אז זה הסוף של אקסטרווגנזת סוף השבוע המפנקת בארון שלנו. דבר אחד שעכשיו אנחנו מבינים שלא צולם בצילום היו השליחויות שניהלנו אחרי שהכל הסתיים, שכללו:
בסופו של דבר הוצאנו רק כ-16$ עבור שלושת סלי התיל שתלינו בחלק האחורי של דלת ארון המסדרון, ובזכות החזרת החלפות שלנו הרווחנו 54$. אז אם תפחיתו את רכישות הסל שלנו, עדיין הרווחנו 38 דולר, וזה בהחלט היה הדובדבן שבעוגת שטח האחסון הנוסף. אבל די עלינו. בוא נדבר על סגירת הארון שלך. אם עדיין לא שיתפת את הרפתקאותיך או טיפים לניקוי העומס בארון בפוסט של הבוקר, נשמח לשמוע עליהם הכל כאן - במיוחד אם מצאת את עצמך מוציא מזכרות אישיות, יוצר פתרונות אחסון חדשים או מוצא חדש דרכים לשימוש חוזר או למחזר פריטים שאתה מטהר. אה, ואם יש לך תמונות לשתף, פנה אליהן עמוד הפייסבוק שלנו לפרסם אותם כדי שכולם יראו.
