בייבי פטרסיק הוא….

… הוא!

לא עשינו אחד מהפוסטים האלה מאז 2010, אז זה מרגיש קצת מוזר ומרגש לשתף אתכם שוב בחדשות מהסוג הזה. גילינו את זה ביום רביעי, ואז מיהרנו לספר למשפחות שלנו במהלך 48 השעות האחרונות. כמובן, האדם החשוב ביותר לספר עליו קודם היה קלרה. לא רצינו שהיא תלמד את החדשות מטכנאי אולטרסאונד, אז קבענו לה פגישה עם אבא שלי במהלך הפגישה הספציפית הזו. ואז כשחזרנו להיות ביחד, הפתענו אותה עם בובת תינוק (שקשה למצוא באופן מפתיע, למדנו). זה היה בסדר קטן וחמוד, תסתכל בתיק כדי לראות אם יש ילד קטן או ילדה קטנה בבטן של אמא! רֶגַע.

מיכלי קומפוסט בעצמך

ואם יש משהו שהיא נהנית יותר מלקרוע נייר טישו, זה תינוקות. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, וחשוב מכך, היא חיברה לחלוטין את הנקודות שמשמעות הדבר היא שהיא מקבלת אח קטן. היא די מיד התחילה לתת לו את הבקבוק שלו ולהחליף לו חיתולים ואפילו התפארה שהיא יודעת שזה בן כל הזמן. כששאלנו אותה איך היא רוצה לקרוא לבובה התינוקת, ללא היסוס היא צעקה: ברנקלים! אחרי ששרי ואני נכשלנו לחלוטין בלחנוק את הצחוק שלנו, קלרה הסבירה ששמה המלא הוא בעצם סֶרֶן ברנקלס (דמות באחת התוכניות החדשות האהובות עליה, אוקטונאוטים). אז כן, היא לא תקרא לאחיה האמיתי... אבל קראנו ללחמנייה 'הברנקל' כמה פעמים מאז.

היא (בסדר, טוב כולנו) ניחשה במקור שיש לנו ילדה. אבל האינסטינקטים שלנו התחילו לעבור לילד כאשר בחילות הבוקר של שרי לא הרפתו (הריון זה די שונה מקודמו). וזה טוב כי קלרה התחילה לבקש אח, כנראה בגלל שלכמה מחבריה הכי טובים יש אחים תינוקים. בלי קשר לסיבה, היא לא יכלה להתרגש יותר מהחדשות. וכך גם אנחנו.

לצבוע לבנים בלבן

לאחר בערך החלפת החיתול השש עשרה של קפטן ברנקל, קלרה התקשרה לנונה כדי לספר לה דרך FaceTime. היא ממש התרגשה למסור את החדשות - ונונה התרגשה לשמוע אותה באותה מידה!

בגלל שסיפרנו למשפחה שלי כאן בעיר, החלטנו לעשות משחק קטן מההכרזה. הצלחנו להביא את ההורים שלי, אחותי ומשפחתה לפגוש אותנו בחוץ לארוחת ערב אתמול בלילה (בפנרה, מכיוון שאנחנו סופר מפוארים והכל). באנו חמושים עם חבורה של מעטפות כחולות וורודות, כך שכל אחד יכול לנחש סופי על ידי בחירת מעטפה ורודה אם הם חושבים שזו ילדה וכחולה אם הם חושבים בן.

ואז גרמנו לכולם לקרוע אותם בו-זמנית כדי לראות אם הבייבי-דאר שלהם היה נכון או לא. כל הכחולים אמרו איזה איטרציה של יאפ! או בינגו! או אתה בטוח! וכל הורודים אמרו לא! נסה שוב! או טועה-o! היה לנו חלוקה של 50/50 בניחושים, אז למרות שחצי מהם היו מחוץ לבסיס, כולם היו נרגשים. זה היה ממש כיף לצפות בפרצופים שלהם שכן כולם הבינו את זה בערך באותו רגע.

כיצד להתקין לוח ואבט

אחר כך יצא לנו לעשות עוד חבורה של שיחות משפחה וחברים כדי להפיץ את החדשות (קלרה הייתה מדהימה על ההתפארות שאני מקבל אח תינוק! בערך 100 פעמים לחברים וקרובי משפחה שונים על הצופר). וזה, כמו שאומרים, היסטוריה.

שרי ואני שנינו ממש מתרגשים. אנחנו בעיקר אסירי תודה לשמוע שצומח שם ברנקל של לחמנייה בריאה, ללא קשר למין. אבל היכולת לדמיין את הילד הזה - הילד הזה! - קצת יותר ברור הופך את ההתרגשות להרבה יותר אמיתית. עד כמה ששתי ילדות קטנות היו מהנות, אנחנו ממש מצפים לחוויה של גידול בן יחד עם הבת הנהדרת הזו שלנו. שלא לדבר על זה ששרי כבר משתגעת מלהסתכל על משתלות בפינטרסט.

כיף לחשוב על האפשרויות עבור החדר הזה עכשיו כשאנחנו יודעים טוב יותר מי יאכלס אותו. לא שנמלא אותו בדברים של בני אדם או נעשה הכל כחול וירוק (למעשה, כשחושבים על זה, חדר הילדים המקורי של קלרה היה כחול וירוק) אבל זה פשוט כיף לדבר על פרויקטים פוטנציאליים וצבעים ואמנות עכשיו. הדבר המצחיק הוא שחדר הילדים הוא החדר היחיד בכל הבית הזה שהיה לו עיטור ורוד כשקנינו אותו.

סבכת יסמין כוכב מטפס

טוב שהוא כבר צבוע בלבן! חבל שהחדר מכיל כרגע חבורה של זבל אקראי. אני מניח שהגיע הזמן להתחיל לעבוד על זה...

נשמח לשמוע את הסיפורים שלך על גילוי מין התינוק שלך (בין אם באמצע הדרך עם אולטרסאונד, אחת מבדיקות הדם המוקדמות האלה או ממש שם בחדר הלידה). ואל תהסס לשתף איך סיפרת למשפחה ולחברים שלך. זו הייתה תמונה בפייסבוק? אחת מהעוגות הכחולות/ורודות האלה? קופסה מלאה בבלונים? או שפשוט התקשרת או ביקרת אנשים ופלטת את החדשות? בכל אופן שאתה משחק בו, זה רגע די מרגש.