טיפים לטיסה עם פעוט

אחרי שקיבלנו מכם המון טיפים מעולים לגבי טיסה עם פעוט, חשבנו לתת לכם סיכום על מה עבד טוב (סוכריות על מקל!) ומה לא (שתי מילים: עין אדומה).

בילינו הרבה זמן באוויר: שש טיסות בסך הכל. שניים בדרך לפורטלנד (עצירת ביניים בשיקגו), אחת ישירה מפורטלנד למאווי ואז שלוש עצומות בדרך חזרה לריצ'מונד (עם עצירות ביניים בסיאטל ושיקגו). הטיסות בין החוף המערבי להוואי היו הארוכות ביותר עם שש שעות כל אחת, ומכיוון שקלרה עדיין בת פחות משנתיים, לא קנינו לה מושב (ידענו שבכל מקרה יהיה לה הכי נוח בחיקנו ואפשר לעשות סצנה רועשת עד שנתנו לה לשבת בחיקנו גם אם כן). אז ידענו כשנכנסים לזה שהעבודה שלנו תנתק עבורנו. תוכנית המשחק שלנו: לשמור על קלרה מאושרת (ובשקט יחסית) בכל מחיר, תוך עידוד שינה בכל צעד. אה כן, ונסו ליהנות מהנסיעה הכי טוב שיכולנו.

חלק מהטיסות היו די טובות (היה לנו מושב ריק לידנו בדרך למאווי!) בעוד שאחרות היו על גבול הסיוט (זה אומר שאתה עין אדומה). אחד מהתיקים שלנו היה תרמיל הקופים שלה, שהיה מצויד בחפצים כדי להשאיר אותה מאורסת. הנה מה שמצאנו שעבד היטב:

עפרונות וספרי צביעה.בין צביעה, זיהוי צבעים יחד ופשוט משיכת העפרונות פנימה והחוצה לקופסאות - אלה היו כנראה הלהיט הגדול ביותר.

מזון.בעיקר, קרקרים של דג זהב וטדי גרהמס. מישהו ציין שבמהומה כדי לשמור על ילדים פעילים במטוס, אתה יכול לשכוח שהם אולי פשוט רעבים. אז היינו מצוידים היטב בכמה חטיפים (וגביע מים). היא גם מאוד אהבה לאכול את הקרח הכתוש שהדיילות הגישו במהלך שירות המשקאות ולשחק עם חטיפים על ידי הכנסתם לספלים שונים כמו מדען מטורף.

סוכריות.מישהו הציע את אלה כדרך להערים על ילדים לבלוע במהלך ההמראה והנחיתה כדי למנוע את כאב האוזניים שלהם. ובכן, קלרה עשתה חיל גדול במלאי הדמים שלנו לפני, במהלך, ו אחרי הטיסות. אבל מכיוון שה-MO שלנו היה לשמח אותה ולא להפריע לרוכבים אחרים בכל מחיר, שמחנו שהם עבדו כל כך טוב. אולי יש לנו עכשיו מכור לסוכריות על מקל, אבל לפחות הם עשו את הטריק באוויר: אין תלונות בזמן ההמראה או הנחיתה! אפילו לא משיכה או יבבה אחת באוזן! למדנו גם שתנועת היניקה גרמה לה גם קצת ישנונית.

מדברים על המטוס.קלרה למעשה אהבה רק להסתכל סביב המטוס. היא אהבה לקום ולהגיד שלום אנשים! או שלום גברת לאנשים סביבנו. התלוצצנו שהיא הייתה ראש העיר של המטוס עד שירדנו, כי היא הצחיקה כל כך הרבה אנשים. על רגל אחת היא נעשתה כל כך נוח שהיא כמעט זחלה בחיק השותף שלנו למושב (תודה לאל שהוא היה ספורט טוב). אה, וכמובן שההסתכלות מהחלון הייתה להיט.

הזזת שבילים בשדות התעופה.בנוסף לטיסות עצמן, היו לנו כמה עצירות של שלוש שעות מעורבבות - אז היינו צריכים להעסיק/לשמח אותה גם עבור אלה. בילינו את רוב אלה בהסתובבות בשדה התעופה בניסיון לתת לה למתוח את רגליה ולהוציא קצת אנרגיה בתקווה שהיא תישן (ללא קוביות בחזית הזו). כמובן שמה שהיא נמשכה לכיוון הכי הרבה היו השבילים הנעים (היא קראה להם מדרגות נעות). שדות תעופה הרבה יותר מעניינים ממה שזכרתי - לאו'הייר היה שלד דינוזאור גדול, ל-Sea-Tac היו כמה פסלים מגניבים ול-PDX הייתה חנות צעצועים שהעסיקה אותנו די הרבה זמן. אנו אסירי תודה.

התחייבות לזמן מקומי.קיבלנו את ההחלטה להתחייב מיידית לזמן מקומי בכל מקום בו אנחנו נמצאים - וזה הסתדר לנו מצוין. חשבנו שקלרה כבר הייתה מבולבלת מהטיסות אז אולי כדאי שננצל את ההזדמנות לתכנת מחדש את השעון שלה בכל פעם שהחלפנו אזורי זמן. כשהגענו לפורטלנד זה היה למעשה ה-EST שלה לפני השינה, ואחרי שהתעוררה שעתיים מוקדם באותו יום ולא נמנמה בכלל בטיסות, היא הייתה עייפה מאוד כשעשינו צ'ק אין במלון שלנו. אז הנחנו אותה למנוחה, אבל רק לתנומה. אחרי שעה וחצי הערנו אותה, יצאנו לארוחת ערב (וקינוח!) ואז הנחנו אותה בסביבות 20:30 PST למשך הלילה. למרבה המזל, היא עמדה בצורה מושלמת בלוח הזמנים ביומיים הבאים שהיינו שם (אין התעוררות ב-5:30 בבוקר - יאיי!). עשינו את אותו הדבר בהוואי - פשוט השארנו אותה עד 20:00 HST בלילה הראשון ואז הנחנו אותה לשנת 13:00 הרגילה שלה בשעה 13:00 בזמן שלהם כל יום אחר כך. זה באמת עזר לנו להתעורר ולנמנם כל יום אחרי זה.

עכשיו למה שלא עבד כל כך טוב. אֲנָחָה…

איך לבנות מיטות קומותיים מחוברות לקיר

סרטונים.היא אוהבת אותם בבית, אבל לא נראתה מתעניינת בהם במטוס. הם עזרו קצת, אבל היא בעיקר הייתה מתוסכלת מכך שלא יכולנו לצפות בסרטוני KidsTV123 האהובים עליה ביוטיוב במהלך המטוס ללא Wi-Fi. לִישׁוֹן. חלומותינו על טיסות ארוכות עם פעוט מנמנם מכורבל בחיקנו התבדו במהירות. קלרה תמיד הייתה ישנה נהדרת... בעריסה שלה... בלילה. הידיעה שהיא אף פעם לא ישנה הרבה במושב המכונית או בעגלה שלה הייתה אמורה להיות רמז, אבל עדיין קיווינו שהיא תתרסק בסופו של דבר. בדרך לפורטלנד היא ממש נרדמה לשלושים שניות בדיוק ברגע שהגלגלים שלנו נגעו ב-PDX. הו האירוניה. רגע השינה הזה היה כל מה שקיבלנו במשך כל תשע שעות הנסיעה שם (אבל לפחות היא הייתה ילדה די מאושרת כל הזמן הזה). המושב הפנוי בדרך למאווי היה מועיל ואכן קיבלנו תנומה של כשעה במשך שש שעות טיסה זו. לא הרבה, אבל בשלב הזה היינו שמחים לכל דבר.

מעוף העיניים האדומות.ידענו שהזמנת טיסת לילה היא כנראה שיחה גרועה, אבל לא יכולנו להתחמק מזה בלי לבלות את הלילה איפשהו בחוף המערבי בדרכנו הביתה. אז בידיעה שקלרה תמיד ישנת לילה נהדרת, חשבנו שיש לנו סיכוי שהיא פשוט תועף כל הזמן (מה שמאפשר לנו ללכת בעקבותיה). הטיסה שלנו יצאה מקאהולוי בשעה 22:00 HST (3 לפנות בוקר EST, אבל היא הסתגלה לזמן מאווי די בקלות, אז זה הרגיש לה כמו 22:00). היא לא ישנה הרבה באותו יום והרצנו את הלחמניות שלה בשדה התעופה ממש עד שעלינו, ואז היא התחילה להיראות ישנונית. יפה נכון? לא. היא לא הצליחה להרגיש בנוח במטוס. זו הייתה טיסה מלאה - הידד! - (זה סרקזם) אז ניסינו נואשות לגרום לה להיות נוחה בזרועותינו אבל זה פשוט לא קרה. היא הספיקה לישון בערך ארבעים וחמש דקות לפני שהתעוררה באימת לילה זועקת. אז כן, אנשים אהבו אותנו. תודה לאל שהדיילות היו סופר מגניבות (היי רבקה! הצלת את חיינו!) ונתנו לנו לבלות איתם בחלק האחורי של המטוס שם קלרה נשנשה, נהנתה להתנדנד, ובאופן כללי נשארו רגועים כדי ששאר המטוס יוכלו לישון כל הטיסה זמן רב... בזמן שנשארנו ערים... כל הלילה... ארוך. תודה לאל שהיא חיננה אותנו בנמנום של שעה בטיסה הבאה בין סיאטל לשיקגו. היי, ניקח מה שנוכל להשיג. זה הפרצוף של שרי אני עייף. בשלב הזה זה היה יום שישי בבוקר ולא ישנו מיום רביעי בלילה (שכן לא הייתה שינה בחמישי בלילה עין אדומה).

האסון שהיה העין האדומה פשוט זרק את שאר היום. שלושתנו היינו עייפים וכולנו קצת נרגנים. כל כך הרבה מהדברים שהעסיקו אותה בטיסות החוצה פשוט לא עבדו יותר (אף סוכרייה על מקל לא הצליחה לשמור על עניין שלה יותר מכמה שניות). זה, בשילוב עם עיכוב כניסה ויציאה משיקגו, גרם ליום שכולנו היינו מוכנים לסיים איתו. אתה לא יכול לדעת לפי התמונה הזו, אבל יורד שלג בחוץ. בהחלט לא היינו בהוואי יותר…

סוף סוף נחתנו בריצ'מונד בערך בשעה 21:30 EST - כ-19 שעות אחרי שיצאנו מהוואי ושעתיים מאוחר מהמתוכנן. אנחנו חושבים שקלרה ישנה בערך שלוש שעות בסך הכל (בכל הטיול של 19 שעות, שחלק גדול מהן היה בן לילה), אז לשרי ולי היה כנראה בערך חצי מזה כל אחד כשזה הגיע לתפיסת zzzs. אבל בשלב הזה כל מה שהיה חשוב זה שזה נגמר. ועוד יותר טוב, סוף סוף יכולנו ללכת לישון. וילד עשינו. אחרי שלא ישנו בכלל ביום חמישי בלילה (זכור, הפעם האחרונה שכולנו באמת ישנו ללילה הייתה ביום רביעי בלילה) כולנו ישנו עד 13:00 בשבת. כן, זה חמש עשרה שעות מוצקות. וכן, זה הרגיש מדהים. כמובן שהעברנו את התנומות ואת שנת הלילה של קלרה בחזרה לזמנים הרגילים שלה ונראה שהיא חוזרת ללוח הזמנים פרט לשינה בעוד שעה או שעתיים בבוקר (אבל זה לא משפיע כשהיא הולכת לישון, או בשעה 13:00 תנומה, אז אנחנו מתלהבים). אני בטוח שזה יחזור לקדמותו עם הזמן.

אני חושב שזה בטוח לומר שלא נצא יותר לטיסות עיניים אדומות עם פעוט. שוב פעם. מהלך גרוע מצידנו. למעשה שמענו לא אחת אלא משתי דיילות שילדים כמעט ולא ישנים עליהם (אפילו ישנים נהדרים בלילה) אז הם אמרו שהם לעולם לא יקחו עין אדומה עם הילדים שלהם. טוב לדעת! אני מקווה שזה יעזור למישהו! הלחץ לשמור על השקט של הילד בזמן שהאורות כבים וכל השאר ישנים (תוך כדי להיות עייפים להפליא בעצמך) הוא פשוט לא לבעלי לב חלש.

למישהו אחר יש סיפור טיול עם ילדים/פעוטות שהוא ישמח להוריד את חלקו בחזה? או האם יש לך עצות נוספות שנוכל לשקול כשקלרה תהיה מבוגרת ואנחנו מספיק טיפשים לנסות משהו כזה שוב? :)