רבים מכם יודעים את הפרטים הבסיסיים של איך נפגשנו - עבדנו יחד בסוכנות פרסום בניו יורק. שרי הייתה הקופירייטרית בחשבון שעזרתי לנהל. תחילה הצטלבו דרכינו ביצירת פרסומת לתינוק (היא כתבה את התסריט ואני מכרתי אותו ללקוח) והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה (כן זה בקי ניוטון מי עכשיו על בטי המכוערת). אז הנה המחזה של ההתקשרות שלנו (כפי שנאמר על ידי המציע והמציע):
דובדבן:אנחנו אוהבים להיזכר איך נפגשנו והתאהבנו בניו יורק, אבל אחרי היכרות זמן מה היה ברור שאף אחד מאיתנו לא רואה את עצמנו חיים במנהטן לכל החיים. ההמולה של העיר יחד עם הלחץ הגובר בעבודות ארוכות השעות שלנו התחילו להגביל את הסגנון שלנו ולחתוך את זמן האיכות שלנו, אז לבסוף החלטנו שנהנינו מהחוויה מספיק זמן (ג'ון כבר התגרד לצאת אחרי שנתיים ואחרי יותר משש שנים הגעתי לאט לאט לאותה מסקנה). אז ניגשתי לג'ון ואמרתי את המילים שהוא התוודה אחר כך שהוא מת לשמוע: בואו נפוצץ את עמדת הפופ הזה. אבל לאן עלינו ללכת...?
צמחי יסמין
ג'ון:כששרי אמרה לי שהיא מוכנה לעזוב את מנהטן הצעתי את מדינת ביתי החמה, הרגועה והירוקה יותר, וירג'יניה, וכשהיא הסכימה בהתרגשות (תוך פחות משנייה) זה רק אישר מחדש שזה יותר מהיחסים הממוצעים שלך (סיכמנו על ריצ'מונד בגלל שאחותי גרה כאן, עדיין יש לו יתרון אמנותי/מטרופולין, ויש כאן נוכחות פרסומית טובה שנתנה לנו סיכוי קרב לנחות משרות כשהגענו). קבלת ההחלטות האלה ביחד: לעזוב את העבודה שלנו, לחפש דירה חדשה בעיר חדשה ולהודיע להורים שלנו שאנחנו עוברים לגור ביחד בעצם אילץ אותנו להעריך אם אנחנו נמצאים בעניין הזה לטווח ארוך או לא. עברו רק כ-6 חודשים, אבל שנינו היינו בטוחים שאנחנו בעניין הזה. קיבלתי את ההחלטה להציע נישואין לשרי עוד לפני שעזבנו את ניו יורק. והצטלמנו לכמה תמונות מטומטמות של ניו יורקר מול קו הרקיע לפני שהעברנו אותו מחוץ לעיר...
דובדבן:הייתי די בטוח שג'ון עומד להציע נישואין מתישהו, כי היו לנו דיונים מאוד כנים לגבי העתיד שלנו ולאן ראינו דברים מתקדמים אבל לא היה לי מושג מתי. גם אני לא מיהרתי. אהבתי את ההתרגשות מהידיעה שזה מגיע (כנראה שלא הייתי עושה את הצעד בלי קצת ביטחון בזה) אז התענגתי על הידיעה שזה כנראה יקרה כשהכי פחות ציפיתי לזה.
ג'ון:בהתבסס על כמה רמזים של שרי ועצות מהחברות הכי טובות שלה, למעשה חטפתי טבעת אירוסין לפני שעזבתי את העיר. אבל עם כל כך הרבה דברים בתנופה (התפטרות מהעבודה שלי לפני שהבטחתי בתוקף אחד חדש) זה לא הרגיש נכון לבקש משרי להתחתן איתי עד שאעבוד בשכר. אז ב-25 בפברואר 2006 ארזנו ועברנו לריצ'מונד, וירג'יניה במיניוואן כחבר וחברה (עם הטבעת הנוצצת הזו שורפת לי חור בכיס). הנה שרי עם עמיתתנו לעבודה הת'ר (שהייתה אחת מיועצות הטבעות שלי) במסיבת היציאה שלנו בניו יורק.
דובדבן:השבועות הראשונים שלנו בריצ'מונד היו מרגשים (הפסקתי להיות קופירייטר עצמאי, מה שאפשר לי לעבוד מהבית בזמן שג'ון יצא לרחוב להופעה חדשה במרכז העיר ריצ'מונד) אבל הייתה שאלה מתמשכת - והייתי די בטוח שג'ון הייתה לה את הטבעת. כשהבטחתי לכמה מבני משפחה דוחפים שג'ון יציע לי בקרוב נישואין (כמה מהם היו מוכנים לעבור לגור בלי להתארס), רבים מהם ניחשו שזה עלול לקרות ביום ההולדת שלי שמתקרב ב-19 במרץ.
ג'ון:לא תיכננתי להציע נישואין לשרי ליום הולדתה. חיכיתי לקבל עבודה רשמית (ראיינתי לחבורה ורק חיכיתי לשיחה...) ואז אתכנן את הדרך המושלמת להעלות את השאלה. למרות שהיה לי רעיון להציע נישואין לשרי בפסגת אחד הטיולים האהובים עלי ב- הרי בלו רידג' . חשבתי שזו תהיה קבלת פנים מובהקת להצעה של וירג'יניה. אחרי הכל, החלפנו גורדי שחקים בהרים, נכון? אז תארו לעצמכם את ההפתעה שלי כשבת דודתי ואחותי הקטנה הזמינו אותנו באופן ספונטני להצטרף אליהם לטייל בפסגה בדיוק ביום שלפני יום ההולדת שלה: 18 במרץ (הנה הם מטיילים בו למטה).
דובדבן:השבועות הראשונים שלנו בריצ'מונד פירושו שהצטרפו אלינו בעצם מאז שעבדתי מהבית וג'ון חיכה להצעת עבודה שתתחיל, אז אני מניח שזה השאיר לו מעט מאוד זמן לבד להתחנכות ולתכנון הצעות. אבל כל הזמן הזה ביחד ישתנה כאשר, כמה ימים לפני סוף השבוע של יום ההולדת שלי, ג'ון קיבל חדשות שהוא קיבל עבודה חדשה בסוכנות פרסום בריצ'מונד. הו יום שמח! התרגשתי בשבילו כי ברור שהוא חיכה בקוצר רוח לשיחה הזו.
ג'ון:עם העבודה החדשה במקום, יכולתי סוף סוף להפעיל את תוכניות ההצעה שלי. הייתה לי הטבעת, הטיול נקבע ועכשיו רק הייתי צריך לבקש את רשות ההורים של שרי. משימה לא פשוטה בהתחשב בכך ששרי הייתה לצידי כמעט 24/7 ואמא ואביה החורג יצאו לשייט שעות ספורות אחרי שגיליתי שנחתתי בעבודה החדשה שלי. אבל במהלך שיחת עבודה ששרי הייתה בה, הצלחתי להשאיר הודעות גם לאמא וגם לאביה. מאוחר יותר אמא שלה חזרה לשיחה (שרי הייתה איתי במכונית, אז לא יכולתי להרים) והשאירה הודעה קולית שהביעה את הסכמתה והתרגשותה. מאוחר יותר קיבלתי גם מייל מאביה שהכיל רק דמות אחת - ! - שהנחתי מתכוון לדברים טובים. מאוחר יותר למדתי שהוא לא אמר יותר מחשש ששרי תראה את ההודעה. הדבר האחרון ברשימה שלי היה לספר להורים שלי. התגנבתי לשיחת טלפון מאוחר יותר באותו יום, ורק מזלי קיבלתי את המשיבון.
צביעת ארון
דובדבן:לא היה לי מושג שג'ון מתגנב לשיחות הטלפון האלה לפני ההצעה, ולא חשבתי על זה כשג'ון קיבל שיחה אקראית מאביו באותו אחר הצהריים. זה היה צריך להיות רמז שג'ון יצא בעצבנות מהדירה כדי להמשיך את השיחה בחוץ, אבל הוא כיסה את זה היטב בסיפור שאביו נתן לו עצות לגבי שאלת צמיגי רכב שדיברנו עליה קודם לכן (כשהצצתי החוצה) את החלון שהוא כפוף מעליו והסתכל על הצמיג בזמן ששיחק בטלפון). למעשה הייתי כל כך משוכנע מכיסוי העניבה הקטן והערמומי שלו, שכששכבנו במיטה בלילה המשכתי לשאול אם הוא חושב שהצמיגים בסדר. מה שמשעשע את ג'ון עד אין קץ, אפילו עד היום.
ג'ון:הייתי די בטוח שהסטת הצמיגים שלי עובדת, אבל בעיקר שמחתי לשמוע את ההורים שלי משתתפים בהתרגשות שלי על תוכניות ההצעה שלי לשבת הבאה. הם התרגשו לקבל את פני שרי למשפחה, אז עם זה פשוט חיכיתי בדאגה כמה ימים עד שהשבת תתגלגל. כשזה קרה, הכנסתי את קופסת הטבעות לתיק המצלמה שלנו וארזתי אותה בתרמיל יחד עם מים, תערובת שבילים ושאר ציוד טיולים רגיל.
דובדבן:התרגשתי מאוד מהטיול שלנו, למרות שהיה קצת קר באותו בוקר. הצטרפו אלינו בן דודו של ג'ון טראוויס, אחותו קארי והחבר שלה. זה נראה כמו אירוע רגיל לחלוטין, אז פשוט התרכזתי בלהנות מהטיול, שאם טיילתם בו אי פעם, הוא קצת מאתגר. זה כמעט 6 קילומטרים, כולל הרבה טרפת סלעים. אני אוהב להתבדח שג'ון באמת גרם לי לעבוד בשביל הטבעת שלי. אתה חושב שאני צוחק על הסלעים...
ג'ון:כבר סיפרתי לשותפים שלנו לטיולים על התוכנית שלי: הגיעו לפסגת ההר, אכלו ארוחת צהריים, ואז צררו את עצמכם כדי שאוכל לעשות את הטאנג שלי. ובכן, הם קצת התבלבלו בשני השלבים האחרונים וברגע שהגענו לפסגה כולם נעלמו. לא הכנתי את עצמי נפשית, אז היה רגע מביך שבו נאלצתי לרדוף אחרי האחרים וללחוש להם שהאכילה המשותפת היא הראשונה על הפרק. אני חושב ששרי שמה לב למשהו מוזר בחילופי הדברים, אבל זה לא פוצץ את הכיסוי שלי לגמרי.
דובדבן:כולם קצת צחקו מחוץ לטווח שמיעה אז פשוט חשבתי שפספסתי בדיחה או משהו. אבל הייתי סופר נרגש להגיע לפסגת ההר מכיוון שהייתי מותש לחלוטין מהטיפוס. בהיותי ילדה נמוכה כל כך, היו חלקים שבהם למעשה נאלצתי להרים אותי במעלה כמה סלעים גבוהים על ידי שני אנשים (אחד מלמעלה ואחד למטה), מכיוון שאני לא מספיק ארוכת גפיים כדי לעשות את זה בעצמי. אבל אחרי קצת מנוחה ואוכל נדחקתי לחזור לטיולים והתרגשתי ששאר השביל יהיה בירידה. היה גם די קריר בראש ההר, אז ציפיתי לזוז שוב. אז קצת נתפסתי מההתעקשות של ג'ון שנצלם צרור תמונות לפני היציאה, אבל שיחקתי יחד (אחרי הכל, הנוף היה יפה ואחרי כל הטיפוס הזה היה הגיוני לספוג אותו קצת). שנינו יצאנו לצלם יחד (אנחנו אוהבים תמונות דיוקן עצמי שבהן ידו המושטת של ג'ון משמשת כחצובה) אבל כשהצטלמנו לצילום הרגיל שלנו, המצלמה מתה. אוף. אבל ג'ון הרגיע אותי שיש לנו עוד סוללות בתיק.
ג'ון:המצלמה הגוועת הייתה בעצם אני שלחצתי על כפתור הכיבוי ולא על התריס. הכל חלק מהתוכנית שלי שצריך להיכנס לתיק המצלמה כדי לקבל סוללות חדשות.
דובדבן:אז בזמן שג'ון הלך לקנות סוללת מצלמה חדשה, החלטתי להתחמם על ידי ביצוע כמה שקעים מטופשים.
ג'ון:התכופפתי לדוג את הטבעת מתיק המצלמה והסתובבתי על ברך אחת, קופסת הטבעות פתוחה ופשוט שאלתי את שרי, האם תתחתני איתי. הג'קונים הקפיצים נעצרו במהירות.
דובדבן:הייתי בהלם מוחלט ומוחלט. כל מה שאני זוכר זה שקפאתי באמצע קפיצה-ג'ק ואז רצתי אל ג'ון וקפצתי לחיקו (הוא עדיין כרע).
ג'ון:עם שרי בחיקי, הזכרתי לה שהיא צריכה להגיד כן כדי שזה יהיה רשמי. היא עשתה. התנשקנו. היא בכתה. התעלמנו מהמטיילים האקראיים שחלפו רגע לאחר מכן. זה היה גדול.
דובדבן:לאחר כמה דקות של התחממות בתהילה שזה עתה התארס (עדיין לא האמנתי) יצאנו מנקודת התצפית המבודדת שלנו כדי לקבל את פני אחותו ובת דודו של ג'ון ששניהם חיכו בנשימה עצורה. חנקתי את החדשות הטובות והרבה חיבוקים, צווחות וצילום תמונות (מאחר שהמצלמה הייתה למעשה לֹא נגמרה הסוללה). בן דודו של ג'ון טראוויס אפילו צילם את פנינת התמונה הזו כשאנחנו מתנשקים ברקע:
ג'ון:ההליכה במורד ההר הייתה כנראה הטיול הטוב ביותר בחיינו. שכחנו כמה קר היה וכמה עייפות הרגליים שלנו. אחותי קארי אפילו נרגשת קראה לכל עובר אורח: הם פשוט התארסו! וזרים הביאו אותנו בהיי פייב ובירכו אותנו כשחלפנו על פנינו עם פרמסמיילים. ואז ניגש זוג מטיילים אחד שנראה מוכר במעורפל...
דובדבן:כשראינו את הוריו של ג'ון הולכים במעלה השביל לקראתנו, לא האמנתי שג'ון תיאם משהו כל כך משוכלל. ואז הסתכלתי עליו והבנתי שהוא היה מופתע בדיוק כמוני. הוריו, שידעו את השעה והמיקום של ההצעה, הפתיעו את שנינו כשהופיעו בצד האחורי של ההר והלכו לקראתנו. הם שאלו בזהירות חדשות? לפני שמברכים אותנו. אני מניח שבהפתעתנו שכחתי להדליק את הטבעת שלי.
ג'ון:אז סיימנו את הטיול עם הוריי הקורנים בגרירה. לאחר שחזרנו למכוניות שלנו הם פינו אותנו בארוחת צהריים שנייה (כל ההליכה הזאת עשתה אותנו רעבים!) במסעדה קטנה עם חור בקיר ב-Sperryville הסמוכה. זה היה רחוק מלהיות מפואר - לא בדיוק הארוחה הראשונה שלאחר האירוסין של ספר הסיפורים - אבל אהבנו את זה (למעשה אנחנו עדיין אומרים אווו, זוכרים את ארוחת הצהריים ההיא ב-Sperryville?). ופשוט הייתי אסיר תודה על כך שהורי הציעו את זה כי הבנתי שתוכניות ההצעה שלי לא ממש נמשכו הרבה מעבר לעצם הופעת השאלה.
הדברים הטובים ביותר לעשות בפאלם מעיינות
דובדבן:אחרי ארוחת הצהריים עדיין הייתי המום לגמרי וחייכתי מאוזן לאוזן. אני זוכר שהתקשרתי לחברים ובני משפחה כדי לחלוק את החדשות הגדולות (למרות שלא יכולתי לספר לאמא שלי במשך כמה ימים כי היא עדיין בהפלגה שלה). וכמה ימים לאחר מכן שלחנו הודעת דוא'ל לכל מי שהכרנו - כולל כל עמיתינו לעבודה לשעבר שלא היה להם מושג שאנחנו אפילו יוצאים (למרות שזה לא נוגד טכנית את מדיניות החברה, שמרנו על מערכת היחסים שלנו בסוד כי אנחנו לא רצינו שזה ישפיע על העבודה שלנו). מיותר לציין שקיבלנו כשלושים שיחות ועידה תוך דקות מהלחצת שלח עם אנשים שצורחים שאין להם מושג וטוענים שהרעידנו את עולמם. זו הייתה תגובה הולמת בהתחשב בכך שזו הייתה הודעת האימייל ששלחנו:
אז זה הסיפור על האירוסין שלנו בראש ההר. אני בטוח שלרבים מכם יש סיפורים מרגשים ומסובכים באותה מידה, אז נשמח לשמוע כמה פרטים על שלכם - איפה? אֵיך? ידעת שזה מגיע?
