הראינו את הבית שלנו בסך הכל 16 פעמים. אז בסופו של דבר נהיה מקצוענים ותיקים בזה.
בהתחלה לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים. אני מתכוון כמובן שאנחנו:
ספרי האחות הגדולה הטובים ביותר
- ניקיתי את הבית בטירוף (שואב אבק, אבק וכו')
- אסף את כל צעצועי הכלבים והתינוקות
- הדליק את כל האורות כך שהכל נראה בהיר ומסביר פנים
- אפיתי משהו טעים מראש (כדי שיהיה לו ריח טוב כמו שזה נראה)
- הוציאו את קרש החיתוך ואת מגבת הכלים מהדלפק במטבח כך שהוצג עוד גרניט
- הסיר את שטיח האמבטיה בחדר האמבטיה המלא (כדי להשוויץ בעוד אריחי רצפת האבן)
- ליטש את כל הברזים והמתקנים כדי לגרום להם לזרוח (קל מספיק לנגב סימני מים)
- סידרנו את הארונות המובנים בחדר השינה שלנו (מכיוון שהצענו את הארונות ואת מסגרת המיטה עם מכירת הבית, רצינו שהם יהיו מסודרים כשאנשים מסתובבים)
- פינו את האשפה ומיחזור
- ודא שכל מכסי השירותים יורדים
- פוצצו את שביל הגישה, המרפסת הקדמית והפטיו (כך שהבלוטים והעלים התועים לא חיבלו בערעור המדרכה שלנו)
- פתח את דלת הכניסה הנפרדת של מרתף הכניסה (כדי שאנשים יוכלו להחליק פנימה והחוצה ביתר קלות)
כל הדברים האלה היו משובחים ומפנקים, אבל לא ממש השגנו להראות את הבית שלנו בצורה המקצועית ביותר בפעמים הראשונות שניסינו את זה. וזה היה חבל כי זה היה חשוב במיוחד מאז שניסינו למכור את הבית שלנו על ידי הבעלים. ברצינות, היינו משוגעים. הרשו לי לצייר לכם תמונה: פעמון הדלת היה מצלצל בורגר היה נובח במשך חמש דקות בזמן שהחזקתי את התינוקת ושרתי לה תוך כדי הכנסת אנשים ומנסה להשקיט את בורגר. אחר כך ג'ון היה מציע לתת לאנשים את הסיור כאשר ברקע נוצר כאוס של כלבים ותינוקות. לא פלא ששתי ההצגות הראשונות היו פספוס.
אבל בניסיון מספר שלוש התמצאנו קצת יותר. למדנו שאדם בודד אחד עושה כל הצגה (עם אפס כלבים/תינוקות ברקע) זו הדרך ללכת - לעזאזל, אולי אפילו נוכל לשכנע מישהו שאנחנו מתווכים בחיים קודמים. אז העברתי את ההצגות למיקור חוץ לג'ון מכיוון שהוא האדם המכוון יותר לפרטים ולתאריכים (הוא בעצם זוכר את החודש שבו קיבלנו חלונות חדשים ומתי טיפלנו בפעם האחרונה במיזוג האוויר שלנו) בעוד בורגר, קלרה ואני יצאנו מהבית לארוחה נחמדה טיול ארוך ברחבי השכונה לפני צלצול פעמון הדלת. אני יכול רק לומר שירדתי כמעט חמישה קילו בזכות כל ההליכה הזו? ובכן, זה ואולי קצת מתח של בית למכירה. שש עשרה הצגות אולי לא נשמעות כמו הרבה, אבל זה בהחלט הרגיש לנו כך! במיוחד כשהגענו לשיא כל הזמנים שלנו של ארבע הצגות ביום אחד לפני שני ימי ראשון. כן, זה הרבה הליכה.
אבל לאן הולכים פוש, שעועית ואני הולכים אם יורד גשם? כאן נהיה יצירתיים. ג'ון חשב על הרעיון להחנות את המכונית שלנו כמה בתים למטה. כך קלרה, בורגר ואני יכולנו להסתובב באלטימה היבשה והחמימה בזמן שג'ון עבד על קסם הבית שלו (ואפילו להתנדנד לרדיו ולאשר הערות דרך האייפון בזמן שהיינו בזה). זה נשמע די מדכא אבל זה בעצם היה די מצחיק. למעשה צילמתי את התמונות האלה כדי לתעד את הזמן הטוב שהיה לכולם. ראשית, הילדים שלי נהנו לחלוק את ברכי:
חדר בנושא חלל
וקלרה נהנתה קצת עם חטיף גרנולה שמצאתי בקונסולה האמצעית (העטיפה קצת עשתה צליל חריק כמו רעשן)...
עץ מסגרת עשה זאת בעצמך
למדתי גם שמפתחות יכולים למלא צעצועים במהירות (אתה יודע שאני אוהב לעבוד עם מה שיש לי).
בנוסף קלרה זכתה במכתב האוניברסיטה שלה בתנומה. רק תסתכל עליה כשהיא יושבת על מושב הנהג.
אז לסיכום, היה לנו כל כך מזל שיש לנו כל כך הרבה עניין בבית שלנו, ונחלוק את כל הטריקים והטיפים למכירה לפי בעלים שלספנו במהלך הדרך בקרוב (בכל הנוגע לשיווק, קבלת תנועה, וכל הג'אז הזה). עד אז אפשר למצוא את קלרה, בורגר ואני מבלים במכונית. אתה יודע, למען פעם.
