הערה מהירה: לעת עתה יש לנו הרבה גשם ומשבי רוח מעטים הודות להוריקן סנדי, אבל הדברים אמורים להיות קצת יותר קשים מאוחר יותר היום ומחר אז אנחנו מצפים להיות בלי חשמל לזמן מה (למרות שנפרסם פוסטים מרחוק מתי שנוכל). אנו מקווים שכולם יישארו בטוחים ויבשים!
מכיוון שלוחות יתדות הם הדבר החדש והאהוב עלי, ידעת שאני חייב לכתוב עוד פוסט ארגון במרתף שמזכיר אותם (יחד עם כמה שיטות אחרות להכיל/לשלוט בדברים כמו ברגים ומסמרים) נכון?
הנה איך החזרתי קצת סקסי למרתף (שלאחרונה התחלתי לנקות אחריו מכירת חצר , א טנדר בסטר , וכמה ארגון כלי חצר ).
בשלב הבא ברשימת המטלות של הארגון היו הכלים הקבועים שלי. למעשה קיבלנו את ההחלטה להעביר את רוב הכלים שלנו למרתף לאחר שנים שבהן היינו מוזרים שאחסנו אותם במגירות המטבח שלנו. אנחנו עדיין נשמור כפילויות של כמה פריטים פופולריים - כמו פטישים, מסמרים ואיטום - בחדר השמש שלנו (איפה הכל חי לאחרונה) אבל שאר הארסנל שלנו תלוי/מאוחסן בצורה מסודרת במקום אחד (הידוע גם: בית המלאכה במרתף) בהחלט עולה על הטרחה הנוספת של לרדת למרתף מדי פעם כדי להשיג כמה דברים.
אז התחלנו את השלב הזה של ארגון המרתף על ידי הובלה של הכל (כלומר מגירות, ארגז כלים וכו') למרתף כדי שאוכל להתחיל למיין. סליחה על התמונות המבאסות. שרי השתמשה במצלמה לפרויקט אחר אז נתקעתי בצילומי טלפון.
ראשית פרשתי הכל על שולחן העבודה כדי לראות מה יש לי ואיך אני יכול לסווג הכל.
לעבור על הכל היה סוג של הליכה מוזרה וסנטימנטלית בנתיב הזיכרון. זה היה כל כך מצחיק לראות פריטים ישנים שהסתובבו אחרי פרויקטים מהעבר, כמו ידיות המטבח הישנות שלנו ו נברשת אטב הכביסה שהכנו.
איך יכולנו לשכוח אותם ידיות מטבח דמויות גלגל עין ?
מצאתי גם כלים עם כמה זיכרונות מאחוריהם. כמו אולר הצופים שהועבר מאבא שלי (סרגל צד: הייתי הראשון בשורה של בני הדודים הזכרים שלי בצד של אמא שלי לא להפוך לצופי נשר. התחלתי ועצרתי ממש ב-Cub Scout. #כבשה שחורה). והייתה הסט הראשון של מברגים שאבא שלי החזיר לי בתיכון (בזמנו אני בטוח שקיבלתי אותם באיזה חרדה מתי אי פעם אשתמש בדברים המטופשים האלה?? סוג המראה).
אבא שלי למעשה נתן לי את המברגים האלה יחד עם ארגז הכלים למטה, שנסע איתי לקולג' ואפילו לניו יורק - למרות שבמשך רוב אורך חייו הוא החזיק שלושה או ארבעה כלים עלובים. אבל אחת הסיבות ששמרתי את זה היא כי אבא שלי הקליט תמונה של המשפחה שלו בפנים. הזוג מימין הוא סבי עמנואל ואשתו השנייה הלן. הראשון שלו (אמא של אבא שלי) מת כשאבא שלי היה צעיר. היא הקלרה שעל שמה נקראת השעועית שלנו.
אבל מספיק דברים סנטימנטליים. קדימה ללוח היתדות! אחרי כמה שעות (ונסיעה להום דיפו כדי לקנות סט ווים) הכלים שלי נראו סוף סוף כמו שהם צריכים להיות תמיד: מסודרים ומוכנים לעבודה.
הנה כמה תמונות מקרוב בשבילך, למקרה שאתה כמוני ונהנה לבהות בלוחות מלאים בכלים לפרקי זמן ממושכים.
זה בעצם לא הכל. החלטנו לשמור ציוד צבע ויצירה (כלומר אקדח דבק, אקדח סיכות וכו') בקומה העליונה בחדר השמש יחד עם כמה דברים חיוניים אחרים (כמו מסמרים ועוגנים, יחד עם פטיש ואטם) מכיוון שאנו נוטים להשתמש בהם יותר הבית מאשר בבית המלאכה. והחבאתי הרבה מהכלים הספציפיים לפרויקט שלי בארגז הכלים (סוף סוף זה נכנס לשימוש!) אז אני יודע שזה לאן ללכת כשאני צריך אספקת אינסטלציה או חשמל.
יכולתי לבהות בקרשים כל היום. אבל אז לא הייתי עושה שום עבודה ממשית. ולמרבה הצער עדיין הייתה לי המגירה המטורפת הזו מלאה בברגים, מסמרים וחומרה אחרת שזעקה לעזרה.
אז השתמשתי בתהליך דומה כדי למיין אותם. ראשית פרשתי הכל על השולחן והתחלתי לקבץ פריטים דומים. ואז אותם פריטים דומים נכנסו לצנצנות מייסון ביחד.
למעשה ישבו לי חבורה של צנצנות מייסון מפרויקט כושל ששרי ניסתה לקחת על עצמה. היא התכוונה לארוז מחדש קפסולות זמן החופשה שלנו לצנצנות קטנות יותר... אבל הבינה מאוחר מדי שהצנצנות החדשות והחזקות שהיא קנתה הסתירו את הפריטים בפנים יותר מדי (אז צנצנות מייסון גבוהות יותר כמו אלו שהשתמשנו בהן במקור עובדות הכי טוב). אז הצנצנות הקצרות מדי עברו אלי אחרי שהיא כבר ריססה את החולצות הכסוף בצבע כחול חצות קריר. מזלי.
אבל שרי לא הספיקו למבחר הברגים רחב הידיים שלי, אז הייתי צריך להשקיע בכמה צנצנות (קטנות אפילו יותר) בעצמי (מ-JoAnn עם קופון של 50%).
הנה הכל ברגע שהוא מצא צנצנת להתקשר הביתה. לא אכפת מפיסות הנייר הבולטות מהן. אלו היו תוויות מאריזת החומרה שנתליתי עליהן כדי שאוכל לזכור מה היה מה (מכיוון שתכננתי לכתוב ביד את התוויות שלי מאוחר יותר).
ברגע שהכל היה מסומן ומשומר, הדבקתי אותם על המדף הזה שהבעלים הקודם בנה מעל משטח העבודה (לא אכפת מהקצה שנראה כאילו פעם בוער - אנחנו מתכננים להכתים את הכל בקרוב).
מרווח המדפים קצת גדול עבור הפחיות הקטנטנות האלה, אבל לא כדאי לבנות מחדש את המדפים או משהו, אז אני פשוט שמח שהם כאן כדי לאכלס את האוסף שלי.
לגבי התוויות, פשוט קניתי כמה תוויות מרובעות של אייברי בגודל 1.5 x 1.5 אינץ' בסטייפלס תמורת כמה דולרים וכתבתי ביד את המידע בחזית. התלבטתי להדפיס אותם על המחשב כדי לגרום להם להיראות קצת יותר מפוארים, אבל הבנתי שזו מערכת שלעולם לא אעמוד בקצב.
ניקוי ניקוז אמבטיה
בסופו של דבר אני מקווה לקחת את שני הפרויקטים האלה צעד קדימה על ידי צביעת לוחות היתדות וצביעה של המדף כפי שציינתי (יחד עם כמה פריטים נוספים בחדר כמו שולחן העבודה המובנה). אנחנו חושבים שזה באמת יעזור לרכז דברים ולגרום לזה להיראות קצת יותר סדנאי, בניגוד למרתף הישן-מתעלם. אני לא חושב שאני הולך להתעסק יותר מדי עם דברים במרתף רק בגלל שאני אוהב להיות מציאותי לגבי מה שווה את הזמן שלי ומה הכי קל לשמור לאורך זמן. וזו הסיבה שהחלטתי להעביר הלאה את הרעיון של מתאר את הכלים שלי על ה-pegboard, מכיוון שאני מרגיש שזה פשוט יוצר תסכול כשאני צריך להוסיף או לגרוע כלי ולא רוצה לצבוע מחדש את כולו. אבל מי יודע, אני יכול לשנות את המנגינה שלי מתישהו (שרי הזכירה קווי מתאר של גיר מכיוון שאלו משתנים בקלות, אבל אנחנו לא רוצים אבק גיר על כל הדברים שלנו אז מאוחר יותר דחינו שנינו את האפשרות הזו).
פשוט הייתי אסיר תודה על כך שהמגירות שהחזרתי למעלה לחדר השמש נראו הרבה יותר נטולות עומס. אז אלו הפריטים ששמרנו למעלה מכיוון שאנו חושבים שנשתמש בהם יותר שם למעלה, בעוד שהשאר הגיוני יותר לשמור ביחד בסדנה.
ובעוד הכלים והחומרה המאורגנים החדשים שלי גרמו לי לביטחון עצמי לגבי איך המרתף מתעצב, הבה נזכיר שעדיין יש לי את זה להתמודד עם זה: צבע הקיר, צבע ספריי ודליים אחרים. אבל זה פרויקט ליום אחר...
אוקיי, אז למי יש אובססיה של pegboard? האם מישהו אחר מתכנן לצבוע ולהכתים דברים במרתף כדי לקבל קצת יותר מראה מוגמר? האם אתה מתקשה להבין אילו כלים צריכים להישאר בחוץ במוסך, במרתף או בעליית הגג ואילו מהם צריכים להיות בפנים וקלים לאחיזה? אני חייב להודות שברגע שבילינו כמה דקות במחשבה על מה אנחנו משתמשים למעלה לעומת מה שאנחנו משתמשים בסדנה, זה באמת לא היה קשה מדי להתחייב לשמור דברים באזורים הכי הגיוניים.
Psst - סוף סוף יש לנו את התמונות של התפוח שלנו ב-Young House Life (תראת ספוילר: חייה של קלרה נוצרו כשהיא זכתה להיות תולעת, ובכן, זחל).
