מסגור בגדי ילדים והוספת כמה ווי קיר מהנים

הפונצ'ו המקסים הזה בעבודת יד הוחזר למעשה מפרו על ידי גיסתי המדהימה לפני כמה שנים (תודה עלי!), וממש ספרתי לאחור את הימים עד שקלרה הייתה גדולה מספיק כדי ללבוש אותו. היא קיבלה המון שימוש מזה בשנים האחרונות וזה אפילו נכנס לכריכה של מגזין מקומי (זה היה מושלם עבור צבעי החג שהם הולכים עליהם). אבל למרבה הצער, קלרה היא שעועית גדלה, אז היא קצת בגודל הקטן בימינו. מה שבדרך כלל היה גורם לי לרצות לבכות, אבל תכננתי את שלב 2 (המכונה גם: מבצע Keep This Poncho Forever) כבר זמן מה. ל-$herdog היו תוכניות, יו.

את מסגרת התמונה האקרילית הזו ירשנו מאמו של ג'ון כשהיא ואביו של ג'ון ניקו את הארונות שלהם לפני כשנה וחצי. כן, המסגרת הזו עם קצת אמנות ישנה מימי בית הספר של ג'ון בדיוק מסתובבת בחדר המשחקים המבולגן והמטורף שלנו כבר יותר מ-450 ימים (היא אומרת שתולה את הראש באשמה). אבל מהרגע שאמא של ג'ון מסרה אותו (וג'ון הכריז שלעולם לא ארצה לראות את הציור הזה על הקיר ידעתי שזה יהיה מקום מושלם להנציח את הפונצ'ו הפרואני המיוחד של קלרה מדודה עלי.

דקל מעיינות דברים לעשות

אז ג'ון ואני לקחנו רגע אחד אחרון להתרשם מהאמנות שלו בבית הספר התיכון, ולצחוק מהפרטים על התגית (ג'ון חושב שהמשימה הייתה לצייר משהו בטבע - ומכאן יצירת המופת שלו בכיתה ד' בשם פרח הזריחה).

ואז החלקתי את החלק העליון האקרילי של המסגרת (אני חושב שמקומות כמו מייקל והובי לובי עדיין מוכרים מסגרות כמו זה, אגב) והפכתי את האמנות. נייר הבנייה הישן בצבע פחם דהוי למעשה נראה ממש יפה עם הפונץ' - בנוסף הוא נקשר בווילונות הצי מכיוון שהוא היה עוד שכבה ניטראלית כהה על פני הגוונים הבהירים והבהירים יותר המתרחשים בשטיח ובמיטה. אז הסתפקתי בזה כרקע (תכננתי לתפוס פיסת נייר דקורטיבית גדולה או אפילו חצר של בד כדי להשתמש כרקע אם החלק האחורי של האמנות היה טמבל, אבל בסופו של דבר אהבתי את האפקט המאופק של הנייר כי הוא לא מתחרה בפונצ'ו בכלל).

החלק האחורי של המסגרת אינו בתמונה למעלה, אבל הוא בתמונה למטה (וגם זה שמתחת למסגרת זו) מה שעשוי להסביר עוד יותר כיצד המסגרת משתלבת. זה בעצם רק קופסת קרטון לבנה שמחליקה לחזית הקופסה האקרילית ויש חורים קטנים בגב קופסת הקרטון שמאפשרים לתלות אותה על הקיר. זה נחמד וקליל וזה בונוס ענק. אבל הצדדים של המסגרת הזו ראו ימים טובים יותר (הם היו משופשפים ושרוטים), אז תפסתי סרט דביק לבן וקיפלתי אותם מסביב לכל צד של המסגרת לקבלת מראה נקי ויפה, שלא היה כולו דפוק ומוכתם לאחר עשרות שנים של שימוש ואחסון

אחר כך הנחתי את הנייר על הקופסה החדשה שהודבקה והנחתי את הפונץ' ממש במרכז.

השלב האחרון היה החלקה אטית של החלק הקדמי האקרילי לאחור (הוא צמוד מספיק כדי להחזיק לבד, כך שלא היה צורך להדביק את הפונצ'ו או להדביק את החזית האקרילית למקומה). הסיבה שלאט לאט היא שם תואר מפתח במשפט האחרון הזה היא שלמדתי שדחיפה מהירה של החלק העליון כלפי מטה על הפונצ'ו גרמה לשוליים להתפוצץ ולהיראות מטורף, כך שהוא לא נשכב כרגיל (זה נראה כאילו הוא קפוא פנימה באמצע סופת ציקלון, אז הסרתי את החזית, הברשתי את השוליים בחזרה למטה באצבעותיי, וחזרתי אחורה ועשיתי את זה הרבה יותר לאט).

הַצלָחָה.

מדף צמחים מול החלון

לעת עתה זה תלוי מעל מטבח המשחק שלה מימין לקיר עם את מדפי הגלויות אבל אנחנו לא בטוחים שזה יישאר שם למעלה לבד (לפעמים זה נראה קצת קטן מדי בפני עצמו, ולפעמים אנחנו אוהבים שזאת יצירת אמנות יחידה ופשוטה שאפשר ליהנות ממנה על הקיר הקטן הזה). אז נעדכן אותך. עדכון: הוספנו עוד משהו, שנראה אפילו יותר כיף בזוגיות עם הפונצ'ו, אז נשתף את התמונות ברגע שנוכל!

סליחה על התמונה חסרת הברק, ההשתקפויות באקריליק הרגו אותי, אז כל הקרובים יותר פרט לזוית העל שלמעלה היו el stinko. זה הרבה יותר תוסס באופן אישי (שם אתה גם לא רואה את ההשתקפויות כמו שאתה רואה בתמונה). אם תגללו למעלה לתמונה הראשונה, הפונצ'ו עדיין קורא כצבע זה בחיים האמיתיים - והוא משמיע חלק מהגוונים הירוקים בכרטיסי הבזק על המדפים הסמוכים ואפילו באמנות הקולאז' של המסגרת ובהדפס החדש שלנו קייטי דייזי בצד הנגדי של החדר.

אז עכשיו, כשהגענו לתחתית חלק הפונצ'ו של הכותרת של הפוסט הזה, מה עם לשחק הוקי? ובכן... רואים את הווים התלויים מימין לדלת הארון?

בואו נתקרב קצת יותר.

הם ווים של אנתרופולוגיה שלמעשה הועברו אלינו במהלך סיור הספרים על ידי ג'סי והבעל המתוק שלה ריק בסינסינטי (אנחנו בבית הרסנו אותם אז היינו חברים ותיקים כשהגענו לחתימה שבה הם דחפו אותם בנדיבות רבה בידיים שלנו ואמרנו שחשבנו שקלרה תאהב אותם כל כך). זה היה כל כך מהורהר מצדם, ומרגע שראיתי את הפיל והג'ירפה ידעתי שהם צודקים. קלרה תאהב אותם והם יהיו מדהימים לחדר הילדה הגדולה שלה. וברגע שהיא ראתה אותם? בוא נגיד שהילדה עלולה להתעלות עליי באהבת חיות קרמית. היא אובססיבית אליהם. היא אפילו קראה להם. תכירו את מאנה.

ובאמא. כן, אלו השמות שלהם. מאנה מדהים להחזיק כמעט כל דבר (שרשראות נמתחות, חגורות ואפילו סיפון צבע שקלרה אוהבת לחלוק איתי). ובמה שומרת כרגע את קשתות השיער של קלרה קצוצות על סרט שנשאר מהמחסן שלי לאריזת המתנה.

תלינו את התחתון בהישג ידה, כדי שהיא תוכל לשחק עם דברים על הווים וכן לנקות אותם/להחזיר אותם כשהיא מסיימת - אבל שמרנו על החלק העליון מעט מאחיזתה הנוכחית (אם כי אני בטוח שהיא נוכל להגיע לזה בקרוב מספיק) למקרה שנרצה לשים שם משהו שאנחנו מעדיפים להוריד בשבילה או למנוע ממנה לזרוק על כל החדר כל יום, כמו שלל של שרשראות וצמידים. אני בטוח שמה שהם מחזיקים ישתנה המון פעמים, אבל בינתיים זה שילוב קטן ומהנה של פונקציונליות וכיף ישר (כן, אני כולי מתנפחת בחזה וגאה שהשעועית שלי אוהבת שבבי צבע וקרמיקה בעלי חיים בדיוק כמוני). ורואים את החלל על גבי הווים על רסיס הקיר הזה? עדיין יש לי תוכניות ליצירה קטנה של אמנות ביתית שתתלוי שם (כך שהיא מתאזנת יותר עם קולאז' המסגרת משמאל לדלת הארון)...

בית צעיר אוהב מכונת שטיפה בלחץ

עדיין יש לנו עוד כמה פריטים ברשימת המטלות כמובן (השגת סדינים חדשים למיטה, הוספת הדפסת כתר, צביעת או ליטוש מחדש של השידה, אולי צביעת התקרה ברגע שהכתר יעלה וכו'). נגיע לשם מתישהו אני בטוח! ואתה יודע שנעדכן אותך. בינתיים אתה תולה ווים או פונצ'ו או משתמש בקופסאות תצוגה אקריליות עתיקות כמעט כמוך? דברים מוזרים יותר קרו…